אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 10 ♡

נקודת מבט תומר:

"אני אשחרר אותה רק אם אתה מחליף את מקומי בעוד 6 חודשים. שתסיים בית ספר".
מה לעשות? אני מבולבל ולא מפוקס. אני רק מביט בנואל שלא מספיקה לבכות. אני יכול לראות שכואב לה. פיזית ונפשית.
"תן לי חודש. תן לי חודש להחליט" עניתי ברוגע כי ידעתי שאם אתרגז שוב זה לא יועיל לי.
"יש לך חודש תומר. היום בעוד חודש אם לא תחזיר לי תשובה חיובית זה כבר לא ייגמר רק ככה" הוא נעץ בי מבט חד כדי שאני אבין למה הוא מתכוון. אם אני לא אחליט מה אני עושה הוא עלול להרוג את נואל או את אמא שלי.
הוא התחיל לשחרר את נואל ושהוא סיים היא ישר רצה אליי כולה בוכה. הדמעות בעיניה לא מפסיקות לנזול.
"אם אתה תתקרב לבית שלנו ותרביץ שוב לנואל או לאמא גם מהצד הזה זה לא ייגמר טוב" אמרתי לו בנחישות ובכעס ויצאתי מהמרתפים תוך כדי שאני אוחז בנואל.
אחרי שהתרחקנו קצת היא קרסה ונפלה על הרצפה ובכתה כל כך הרבה. חיבקתי אותה חזק.
"אני מצטער נואל" אמרתי לה. ילדה בגילה לא צריכה לעבור את זה. ואני אשם בהכל.
הכנסתי אותה למכונית ונסעתי לבית החולים.
"איפה אמא תומר? לאיפה אנחנו נוסעים?" היא שאלה אותי
"לבית חולים נואל. אמא שם וגם את צריכה לקבל טיפול" עניתי לה ברוגע.
לאחר כמה דקות הגענו ונכנסנו וביקשתי במהרה להגיש לנואל טיפול. לקחו לי אותה מהידיים ושניה לפני שעזבתי אותה לחפש את שי היא אחזה לי ביד.
"אל תעזוב אותי תומר. אני מפחדת" היא בכתה שוב.
"אני לא אעזוב אותך. אני מבטיח. אני מחכה פה" הבטתי בה והיא הנהנה.
עליתי לקומה 6 וראיתי את שי יושב מחוץ לחדר ניתוח.
"אחי, מה קורה? היא עדיין לא יצאה?" שאלתי והדאגה המשיכה להתפשט בליבי.
"לא זה ככה כבר שעתיים. איפה נואל? מצאת אותה?"
"כן.. הוא אשכרה חטף אותה. היא עכשיו נכנסה לבדיקות" אמרתי נאנח ודמעה ירדה גם מעיניי.
מה קרה לחיים שלי? ממתי הם נהפכו לעולם מלא בכאב? איך הגעתי למצב שאני מחכה שאחותי ואמא שלי שתי האנשים החשובים שלי הכי בעולם שיצאו מניתוח?
שי ניחם אותי ואמר לי שהכל יסתדר. הוא כזה חבר טוב. אבל זה לא ניחם אותי. אני מפחד ודואג מאוד.

נקודת מבט ליאן:

קמתי בארבע לפנות בוקר שוב מסיוט.
אני לא יודעת מה קורה לי הלילה הזה.
ירדתי למטבח ושתיתי כוס מים.
עברתי בחדרים וראיתי שההורים שלי חזרו, אח שלי ישן גם אבל בר לא חזרה. מעניין איפה היא.
"הלוו?" בקע קול רועש מהטלפון.
"בר? איפה את?? את מודעת לזה שהשעה ארבע לפנות בוקר?"
"כן כן אל תדאגי עד שש אני אחזור" ענתה לי וניתקה.
מה קורה לה? היא תמיד הייתה ילדה טובה אבל מאז שהיא חברה של רוי הזה היא חוזרת בבקרים ומבריזה משיעורים.
חזרתי לחדר ולא הצלחתי להירדם שוב. חשבתי שוב ושוב על תומר ועל הסיבה שהוא רץ כל-כך מהר היום. הוא היה נראה מודאג כל כך.
רציתי להתקשר אליו ולדבר איתו אבל מן הסתם הוא ישן בשעה הזאת. למרות השיחה ביננו היום.. חיכיתי כבר לבוקר ללכת לדבר איתו. שיסביר לי כבר פעם אחת בחיים מה הבעיה שנהיה ביחד.
לבסוף נרדמתי בשש עד ששמעתי רעשים בסלון.
הסתכלתי על השעה והשעה הייתה שבע. אף אחד לא אמור להיות ער אצלנו בבית בשעה הזאת.
ירדתי למטה ו.. "מה? מה אתה עושה פה?!" צעקתי

נקודת מבט תומר:

אחרי חצי שעה נוספת שעברה ומסרו לי שנואל נרדמה לאחר כמה בדיקות הרופא המנתח יצא.
שי ואני קפצנו מהכיסאות.
"נו.. מה קורה עם אמא שלי? היא חיה?" שאלתי בדאגה מפחד מהאפשרות שהיא לא תהיה איתנו יותר.