אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 21 ♡

כן, שמתי עוד שיר של להקה קוראנית ושמה BLACKPINK😍⁦♥️⁩

נקודת מבט ליאן:

הקול הקר שלו שהוא אמר שהוא שמח בשבילי שאני ונדב ביחד כאב לי.
באותה השניה נדב הופיע מאחוריי והצמיד את שפתינו.
התנתקתי ממנו והסתובבתי לתומר. הוא כבר לא היה שם.
"למה נדב?"
"למה מה? אסור לי לנשק את חברה שלי?"
"אתה יודע אבל מה הסיפור ביננו .. למה זה היה טוב?"
"ליאן את חברה שלי ואני אוהב אותך ואם אני רוצה אני אנשק אותך.. מה הבעיה בזה? שתומר ילך לעזאזל"
"מה שתגיד" פלטתי והלכתי לחפש את תומר.

נקודת מבט תומר:

זה היה כואב כל-כך לראות אותם מתנשקים.
לא האמנתי שנדב מסוגל לעשות לי את זה.
הסתובבתי ויצאתי החוצה..הייתי חייב להירגע.
החלטתי להבריז וללכת לשי ..נכנסתי לחדרו והוא עדיין ישן.
התיישבתי לידו ופשוט הבטתי בו בדממה.. למה את לא כאן איתי? לחשתי לו בליבי.
אני אעשה הכל אבל הכל כדי לגלות מי כמעט רצח אותו...
קול חלש קטע את מחשבותיי.
"תומר..?"

נקודת מבט נדב:

ניגשתי ללוקר שלי, לוקר 367, לקחתי כמה ספרים שהייתי צריך,נטלתי את התיק על כתפי, והתקדמתי לכיוון היציאה מבית הספר- השער הכחול.
כאב לי הראש, ותכננתי לחתוך הבייתה.

נקודת מבט ליאן:

אוף, על מי אני עובדת?
לא ממש רציתי להיות עם נדב.כן, הוא דיי גבוה, ויש לו שרירים, ואי אפשר כל כך להתווכח עם העובדה שהוא נראה דיי טוב עד חתיך אבל...הוא לא תומר.
כן כיף לי איתו, שלא תבינו לא נכון.
אבל זה הכל. אין מעבר, כמו ידידים.
הלוואי שהילד המתוסבך הזה שקוראים לו תומר, ייסגר על תירוץ למה לא, ויפסיק לגרום לי לפתח ציפיות ולהתאכזב שוב ושוב.
אה , יש עוד אופציה -
הוא יכול גם לרוץ אליי עכשיו ולנשק אותי נשיקה כזאת שיש רק בסרטים, שהכל מסביב נצנצים ורודים ואורות צבעוניים סביבך, חדי קרן וקשת בענן, מקהלת זמרות נשמה אפרו-אמריקאיות עם רעמת תלתלים זהובה בקצוות וחומה בשאר, לבושות לבן צחור כמו מלאכיות, ושרות משהו כמו....השיר של סלין דיון, טיטאניק אולי,מלוות את תומר בעודו רץ אליי בזרועות פתוחות ובהילוך איטי, ובטן שמתהפכת מהתרגשות,מהרגע הראשון עד לאחרון.
כן. זה..לא כל כך יקרה.
מספיק לפנטז ליאן, דיי.

נקודת מבט נדב:

"היי, ילד."
נעתקה נשמתי. מישהו נגע בי.
הסתובבתי. זה היה רפאל, אבא של תומר. בזמנו הפנוי לפחות.
"מה...קורה עם מה שקבענו?ליאן שומרת מרחק ממנו? אין טעויות, נכון?"
נאנחתי. אין טעויות, לצערי.
"לא.אל תדאג"
השפלתי מבט,באמת שפחדתי להסתכל לו בעיניים.
"כמו שצריך." הוא אמר והתכוון ללכת.
"היי, אז אתה לא תתקרב למשפחה שלי, כן?" עצרתי אותו באומץ.
"אם לא תתן לי סיבות, אז לא" הוא אמר והלך.

נקודת מבט תומר:

"שיי" צעקתי וקפצתי למיטתו.
"אתה ערר! אתה ער!!" התרגשתי כולי ואחות נכנסה לחדר.
היא בדקה אותו, ביקשה שינוח ויצאה מהחדר.
"תומר..מה קרה פה? למה אני פה?"
"לא לעכשיו שי.. שתצא מפה" לחשתי לו.
"לעכשיו תומר!" הוא אמר בקול תקיף. הוא זוכר שהוא הרגע קם אחרי כמה שבועות?!
"אוקי.. אני רציתי לדבר איתך אז באתי אליך וראיתי אותך שוכב על הרצפה כולך מכוסה דם וללא הכרה.
לקחתי אותך מיד לפה והתעלפתי בעצמי ששמעתי על מצבך.. אני השתחררתי לאחר כמה ימים אבל אתה פה כמה שבועות. אני כל-כך שמח שקמת אחי" אמרתי בתקווה שלא הייתי ישיר מדי.
"וואו.. אני לא זוכר כלום מזה" הוא נאנח ואמר.
"אתה זוכר אם מישהו נכנס אליך הביתה או משהו?" ניסיתי להתחיל לגלות פרטים.
"רק שתוך שניה אחת, בלי ששמתי לב כדור נכנס לבטני" הוא אמר.
מי זה היה?
הרופא נכנס לחדר והפריע לשיחתנו.
"שי אני שמח לראות שהתעוררת. מצבך השתפר מאוד ותוכל להשתחרר בעוד כמה שעות.. יש לך פה אפוטרופוס?"
"לא.. ההורים שלי בחו"ל ואני בן יחיד" ענה בעצב
"לא הודעת להם על מצבך?" הוא היה נראה בהלם מהעובדה שההורים שלו בחו"ל בזמן שהוא שכב פה אחרי שיירו בו. אבל אף אחד לא מכיר את ההורים של שי חוץ ממני.
הם לא כאלה שידאגו לבן שלהם.
"לא.. דוקטור אני אוכל לחתום על הטפסים?" שי שאל.
"אני מניח שבנסיבות אלו כן.." הוא ענה ויצא מהחדר.
שי היה נראה מותש.
"אחי אתה בסדר?" שאלתי אותו בדאגה.
"לא יודע.. אני מנסה לעכל"
"אחרי שתשתחרר נלך אליך.. תיקח בגדים ותבוא לישון אצלי" הודעתי לו.
"כן המפקד" הוא ענה וצחקתי. טוב שחוש ההומור שלו נשמר גם ברגעים כאלה.
"אני הולך להביא לך בגדים ללבוש. אל תעשה שטויות"
"טוב אבא" הוא צחק גם והלכתי.

נקודת מבט ליאן:

"נועהה" התקשרתי אליה.
"מה קוף?" היא ענתה לי בקול ישנוני.
"נדב צריך לאסוף אותי כל רגע ואני לא יודעת מה ללבוש" התלוננתי לה בטלפון.
"יש לך מלא בגדים .. תלבשי את הגינס הלבן וגקט" היא ענתה.
"לא הוא אמר שהולכים לאזור העיר זה לא מתאים"
"אז שימי שורט כחול וחולצת בטן אפורה עם אולסטאר גבוהות שחורות/אפורות"
"לא חשוף מדי..? אייל יתעצבן" ידעתי את זה מראש. חבל על הזמן.
"לא זה מושלם. תגידי לו שאת באה אליי אז זה בסדר"
"טוב תודה חיים שלי" אמרתי לה וניתקתי.
התארגנתי, לקחתי את התיק שלי שבו ארנק, מפתחות והטלפון שלי.
"ליאן לאיפה את יוצאת עכשיו?" אייל שאל אותי.
אוקי ליאן, פשוט תגידי לנועה. לא כזה קשה.
אף פעם לא שיקרתי לו. זה קשה מאוד.
ליאן פשוט תגידי, הוא לא יעלה עלייך.
"לנועה.. קרה לה משהו" פלטתי במהירות.
"אה טוב תהני" הוא ענה וחזר לטלוויזיה.
יש, הוא אכל את זה.
יצאתי החוצה ונדב חיכה לי ונשען על האופנוע שלו.
"לא ידעתי שיש לך אופנוע"
"תתפלאי"
"אז לאיפה אתה לוקח אותי היום?"
"איזור בעיר.. יהיה כיף סמכי עליי"
עליתי על האופנוע שלו ונסענו.
לאחר עשר דקות בערך הוא עצר בסמטה חשוכה.
"לאיפה הגענו?" אני חייבת להודות שהתחלתי לפחד.

תודה רבה לחברה שלי שעזרה לי לכתוב את הפרק⁦♥️⁩⁦♥️⁩
@talis_art

מקווה שנהנתם😍