אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 88 ♡

נקודת מבט תומר:

החלטתי לסמוך על אייל ולעלות לגג.
אין לי מושג איזו חבילה זו, איך היא קשורה לליאן ולמה אני אמור לקחת אותה מהגג.
נכנסתי לבניין ועליתי לגג כמו שאייל אמר לי.
הגג היה ריק לגמרי.. מישהו בכלל אמור להגיע?
כעבור כמה דקות דלת הגג נפתחה ופערתי את פי שראיתי מי נכנס לגג ממנה.
"אבא?!" פלטתי בצעקה והייתי המום.
"שלום בן" הוא אמר בחיוך והתקדם לעברי.
לא ראיתי אותו שנים.. זה המון זמן.
מוזר לראות אותו.
"המון זמן שלא התראינו אתה לא חושב?" הוא שאל ואני הבטתי בו באימה ושנאה.
לא ייאמן כמה אני שונא את הבן אדם הזה.
"המון זמן אחרי שלקחתי את המקום שלך,עדיין לא הצלחת להתגבר על זה?" שאלתי אותו בהקנטה
"אל תשכח שאני אימנתי אותך תומר. כל מה שאתה יודע זה בזכותי" הוא אמר בגאווה ואני פלטתי צחוק מר.
"מה אתה צריך?" שאלתי וניגשתי לעניין.
באותו הזמן, שאלתי את עצמי איפה כבר החבילה הזאת לעזאזל?!
"למה אתה חושב שאני צריך ממך משהו?" הוא עשה את עצמו מופתע ולא מבין.
"כי אני מכיר אותך. רפאל" אמרתי והדגשתי את שמו.
פעם עוד פחדתי קצת ממנו אבל היום הוא כלום מבחינתי.
ראיתי את היד שלו מתחילה מגששת למאחורי גבו והבנתי את כוונתו ומיהרתי לעשות כמוהו.
בשנייה שהוא שלף את האקדח שלו שלפתי גם את שלי וטענתי אותו.
"אתה זוכר בכלל שאתה אבא שלי?" שאלתי אותו תוך כדי שהסתובבנו כך שהמצב היה שגבי מופנה לדלת הגג ואבא שלי, רפאל - מולי.
שנינו מכוונים אקדחים אחד לשני ודרוכים, לא מורידים מבט לשנייה.
למה אני פשוט לא מצליח לירות בו וזהו?!
שמעתי את דלת הגג נפתחת והסתובבתי לראות מי זה.
"כריסטיאן" שמעתי את אבי אומר.
"מ..מה?" מלמלתי לעצמי בחוסר הבנה.
מה קורה פה?!
מי זה כריסטיאן?
כריסטיאן הרים את האקדח האישי שלו וכיוון אליי.
זה אבוד. הם שניהם עליי משני הכיוונים.. אין לי סיכוי.
להשלים עם זה? להתמודד? איך?
"מי אתה?" שאלתי את כריסטיאן
"הרוצח שלך" הוא אמר באכזריות וחייך ואני צחקתי צחוק מזויף ומר.
"אני לא חושב שכדאי לך לצחוק עכשיו" אבא שלי אמר
תחשוב תומר. תחשוב.
מה אני עושה?
אוקיי בוא ננהל משא ומתן.
"מה אתם באמת רוצים? הרי להרוג אותי לא ייתן לכם את זה.." ניסיתי את מזלי
"אני רוצה אותך מת. מול העיניים שלי" כריסטיאן אמר בחדות.
אוקיי זה קשוח משציפיתי אבל אין ברירה. יש להם יתרון עליי אבל אף אחד לא יהרוג את תומר בראון.
"מוכן לסוף?" הוא שאל
אם אני ארה באחד מהם, השני יירה בי ישר.
לפני שהספקתי לחשוב שוב קול ירייה נשמע וכריסטיאן נפל על הרצפה.
לפני שהספקתי לראות מי ירה בו ירייה נוספת נורתה והפעם הכדור פגע בי.
נפלתי על הרצפה מכאבים וניסיתי להרים את עיניי.
"ל..ליאן?" מלמלתי ועיניי נעצמו.
מכאן אני לא זוכר כלום.

נקודת מבט ליאן:

יריתי במישהו. ליאן ירית במישהו.
את לא נורמלית !!!
אומייגאד אני מחזיקה אקדח. מה אני עושה?!
יריתי בבן אדם שגבו הופנה אליי ותומר נגלה לעיניי לפני שהספקתי להתקרב אליו קול ירייה נוסף נשמע והוא נפל על הרצפה ונגלה לעיניי הבן אדם הנורא מכולם.
רפאל בראון, אבא של תומר.
מה הוא עושה פה?
הוא כיוון אליי אקדח ואני כיוונתי אליו את שלי.
"ליאן הפכת לאמיצה" הוא אמר בחיוך.
"מאז שניסית להרוג אותי.. נתת לי אומץ. תודה" אמרתי בחיוך מזויף.
תומר מדמם פה למוות.. אין לי זמן לדיבורים.
"אז מזל שיש לי הזדמנות לראות אותך באמת מתה. אני אומר פחות דיבורים יותר מעשים" הוא אמר
"צודק" אמרתי ואזרתי אומץ.
פשוט תעשי את זה ליאן. זה יהיה הכי טוב לכולם.
לחצתי על ההדק וקול הייריה האחרון להיום נשמע.
רפאל נשמט על הרצפה ועצם את עיניו.
זהו, זה נעשה. הם מתים.
מה עשית ליאן?
דמעות החלו לרדת רק מהמחשבה של מה שעשיתי.
אני רצחתי אנשים.
רצתי לעבר תומר וניסיתי לעורר אותו אבל הניסיונות שלי היו לחינם.
"תומר" צעקתי ובכיתי
"למה אתה לא עונה לי?" צעקתי אליו
"תענה" צעקתי בכל כוחותיי ופתאום מישהו הגיע.
מי זה?
"ליאן מה קרה פה?!" הוא שאל והרמתי אליו את מבטי.
"שי?" מיררתי בבכי
"קומי בואי נעזור לו" הוא אמר במהירות וחייג לאמבולנס.
"אני יוריד אותו למטה.. תבואי אחריי ותאספי את כל האקדחים מפה" הוא הורה לי והנהנתי לחיוב.
מיהרתי לעשות כמו ששי הורה לי והסתכלתי בפעם האחרונה במעשיי ידי הערב.
הרגתי שני אנשים. הרגתי שני אנשים.
המשפט הזה לא הפסיק להדהד בראשי.
בלעתי את רוקי בכבדות ומיהרתי לצאת משם.
ירדתי במהירות במדרגות וכמעט נפלתי.
שי עמד שם וחיכה לאמבולנס שהגיע דקה אחרי שהגעתי ונכנסנו עם תומר לאמבולנס לא הפסקתי לבכות.
"בבקשה אל תמות" בכיתי בלי הפסקה
לא הסתכלתי לראות איך שי.. לא עניין אותי איך שי הגיע בכלל.
התעסקתי רק בתומר. בבקשה שהוא לא ימות.
"תישאר איתי" ביקשתי ממנו למרות שידעתי שאני מדברת אך ורק לעצמי ..
אף אחד מהפרמדיקים לא עדכן לגבי מצבו ואני רק נלחצתי.
הגענו לבית חולים והפרמדיקים רצו פנימה עם תומר שהיה על האלונקה.
"בואי" שמעתי את שי אומר ורצתי אחריו לאיפה שהוא רץ.
ראינו את המיטה שעליה תומר שכב נכנסת לחדר ניתוח והתיישבנו על הכיסאות שליד.
בכיתי בלי הפסקה.. הדמעות שלי לא פסקו.
"הוא יחיה?" שאלתי את שי
"אי אפשר לדעת.. יהיה בסדר ליאן. הוא חזק והוא יילחם. יש לו בשביל מי" הוא אמר בביטחון ואני רק המשכתי לבכות.
זה הרגע בו הבנתי כמה אני אוהבת את תומר.
לא משנה המרחק, הזמן והמקום.
אני אוהבת אותו.
התשובות לכל השאלות יגיעו מאוחר יותר ..
בינתיים נשאר רק לקוות שהוא יחיה.
אני מקווה שהוא יחיה.
שהוא יילחם.

תודה רבה על התגובות וההצבעות⁦♥️⁩⁦♥️⁩

אשמח אם תכתבו מה דעתכם ומה יקרה בהמשךך✨

האם תומר וליאן כבר יחזרו או שמישהי אחרת תופיע ותהרוס בינהם הכל?

מקווה שנהנתן😍