אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 109 ♡

נקודת מבט שי:

"גיליתי שאייל תכנן את זה עם אבא שלך" אמרתי וחיכיתי לתגובה שלו
"מה?" הוא שאל בהפתעה.
"כן, אני מצטער.." אמרתי והשפלתי מעט את המבט
"על מה אתה מצטער?" הוא שאל וראיתי אותו מתחיל להתעצבן
"לא יודע" עניתי בכנות והבטתי בו
"למה ?" הוא שאל בקצרה
"אני לא יודע" חזרתי על אותה תשובה
תומר לקח את הטלפון שלו ואמר אחרי שניות ספורות,
"רונה, תגידי לנהג שלי שיהיה מוכן. יש לי ביקור בית נוסף" הוא אמר העצבים וטרק את הטלפון.
הוא קם ומהרגלו לקח את האקדח שבמגירה שלו אבל ראיתי את הבלבול בעיניו והוא הכניס את האקדח בחזרה למקומו.
"תומר" קראתי בשמו והוא הסתובב אליי
"בבקשה אל תפגע בו" ביקשתי והוא התעכב עליי לרגע אך לבסוף הנהן ויצא.
הוא נמצא בנקודה קשה.. לא רק שהוא מגלה את זה אחרי האימוץ הוא אח של ליאן.
אני רק מקווה שלא יקרה לו כלום כי למרות שאני כועס על אייל כל כך אני אוהב אותו יותר מאת החיים שלי.

נקודת מבט תומר:

ששי אמר לי שכל המפגש ביום הדפוק הזה היה מתוכנן ועוד עם אייל הרגשתי את הדם שלי עולה ואת הוורידים שלי מתנפחים.
דווקא אייל?!
מכל האנשים בעולם אייל שיתף פעולה עם אבא שלי נגדי??
הייתי חייב לדבר איתו.
אני נמצא במצב מסובך.. הוא אח של ליאן ובן הזוג של שי.
אני במצב הכי מסובך שיש. אני לא יכול לפגוע בו אלא רק לדבר איתו.
ליאן לא תדבר איתי יותר אם היא תדע שאיימתי עליו אפילו.
הבטחתי לשי שלא אפגע בו והתכוונתי לקיים את זה אבל פשוט לא הבנתי.. לא הבנתי את הסיבה שלו לפגוע בי.
מי שפוגע בי, מת.
לאייל יש מזל שהוא קרוב אליי ככה אחרת זה היה נגמר שונה.
ראיתי ששי כועס על אייל אך באותו הזמן אוהב אותו. הוא מבולבל גם.
הנקודה ששברה אותי יותר הייתה ההודעה שקיבלתי מליאן כשהייתי במכונית בדרכי לביתו של אייל.
- איפה אתה? -
מה אני אכתוב לה?
'בדרך לאח שלך להתעצבן עליו כי הוא כמעט גרם למוות שלי?'
- סידורי עבודה - עניתי לה
- אה טוב.. - היא ענתה
רציתי להמשיך איתה את השיחה אבל זה רק עשה לי רע לקראת מה שאני עומד לעשות.
למדתי עם השנים להשקיט את המצפון שלי שהרגתי אנשים כי הם היו חייבים לי אבל הפעם המצפון שלי בער.
כאילו השיחות עם שי ועם ליאן קשורות מאוד לאזהרה שאייל עומד לקבל ממני.
נאנחתי וסגרתי את הטלפון שלי.
"הגענו" הנהג שלי הודיע ויצאתי מהמכונית
בחיים שלי לא חשבתי שאני אגיע לבית הזה בנסיבות של עבודה.
צעדתי פנימה והחייל שבא איתי צעד אחריי.
לפני שנכנסתי לביתו עצרתי את החייל ונכנסתי לבד.
"תומר" אייל קרא בהפתעה את שמי וקם מהכיסא שישב עליו ושתה מים.
"למה אייל?" שאלתי אותו
הוא נאנח ועצם את עיניו.
"למה?" צעקתי בעצבים והרגשתי שאם הוא לא ידבר אני עוד מסוגל לחנוק אותו.
"הוא איים עליי" הוא צעק בחזרה ופלט את זה
"הוא איים עליי.. שאם אני לא אוביל אותך אליו הוא יהרוג את שי" הוא אמר ונאנח.
מה..?
"לא הייתי אז חזק במאפיה בשביל להבין שזה לא כל-כך קל לעשות את מה שהוא רצה והאיום שלו היה כל-כך ממשי שלא יכולתי לקחת סיכון" הוא סיים
"מצטער תומר" הוא אמר והרים את מבטו אליי.
בחיים לא ראיתי את אייל קטן כל כך.. הוא באמת הצטער.
כל העצבים שלי בבת אחת נעלמו והשרירים שלי נרפו.
"הכל טוב" פלטתי ונאנחתי
לא יכולתי לכעוס עליו.. מסיבה כלשהי חשבתי שהסיבה שהוא נתן לי הייתה מוצדקת.
אם הייתי הוא הייתי פועל בדיוק באותה הדרך.
"שי ממש כועס?" הוא שאל אחרי כמה דקות של שקט
"כן" אישרתי לו
הוא העביר את ידו בשיער שלו ונאנח.
"אני אדבר איתו אייל" הבטחתי לו
"תודה תומר. באמת, אני מצטער כל כך. לא הייתה לי ברירה" הוא אמר וטפחתי את שכמו.
"איך אתה?" שאלתי אותו
"קשה" הוא הודה ועצם את עיניו
"אני עדיין מנסה למצוא את אותו אדם אייל.. אבל זה קשה. הוא היה מאוד יסודי" אמרתי
"אני יודע. התחלתי לעבוד על זה גם" הוא אמר
"איך ליאן? לא יצא לי לדבר איתה כבר שבוע" הוא הוסיף ושאל
"היא בסדר.. חזרו לה הסיוטים" גיליתי לו
"חזרו לה הסיוטים?!" הוא צעק
"כן.." אישרתי
"פאק נו" הוא קילל והעביר את ידו שוב ושוב בשיער שלו.
"היא לא עונה לי כל היום תומר. תגיד לה לחזור אליי" הוא הוסיף
ממתי ליאן מסננת את אייל ככה?
"תהיה חזק אייל" אמרתי וטפחתי שוב על כתפו
"תודה שוב. ומצטער" הוא אמר ונפרדנו לדרכנו.
מדהים איך שלפני חצי שעה הייתי עצבני ורציתי לפרק אותו ואחרי משפט אחד בלבד אני רוצה לנחם אותו ולעזור לו.
כנראה שהוא כן חשוב לי בכל זאת..
נכנסתי למכונית ונסעתי לעבר האחוזה שלי.
להמשיך לעבוד היום כבר לא יכולתי.