אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 110 ♡

נקודת מבט ליאן:

"את ידעת?!" תומר צרח וגרם לי להתכווץ בפחד
שתקתי והתכווצתי עוד יותר. פחדתי.
"את פאקינג ידעת ליאן?!" הוא צעק ודמעות התחילו לרדת לי מהעיניים
"את ידעת שאבא שלי עומד להרוג אותי שם ובגלל זה שיחקת את הגיבורה ובאת "להציל אותי"? " הוא שאל בכעס ובטון קר
"את ידעת ובכל זאת הרגת את אבא שלי?" הוא אמר ונעץ בי סכין.
הוא יודע. הוא יודע כמה זה קשה לי שעשיתי את זה ואני איתו. למה הוא מכאיב לי ככה?
סף הדמעות שלי השתחרר וקמתי מהמיטה.
"אני פשוט לא מאמינה שאמרת את זה תומר" אמרתי לו ולא נתתי לו שניה אחת נוספת ויצאתי מהחדר.
לא התכוונתי להישאר שניה נוספת בבית שלו ויצאתי החוצה.
שומר אחד עצר אותי בשער הגדול מול ביתו של תומר.
"גברת לוי את לא יכולה לצאת" הוא אמר והתרתחתי.
"קודם כל אתה לא תקרא לי גברת אני לא בת 80 ודבר שני תן לי לצאת ועכשיו" צעקתי והוא מההלם שצעקתי עליו פשוט זז ואני תקעתי בו מבט עצבני ויצאתי.
לאיפה אני אלך עכשיו?
הבית של ההורים שלי רחוק מפה ולאייל אין סיכוי.
התחלתי ללכת ברחוב שם והבטתי בבתים הענקיים שהיו מולי.
גם הבית שלי רחוק מכאן.. למה בכלל עברתי לגור עם תומר?
אני לא מאמינה שהוא אמר זה.
הוא אפילו לא שמע את הצד שלי, ישר יצא עליי ואמר לי את הדבר הכי כואב.
הוא יודע כמה כואב לי שהרגתי את אבא שלו. אני יודעת שאני רוצחת.
הדמעות ירדו על לחיי בלי הפסקה והלכתי בלי לשים לב עד שהתנגשתי בחזה קשה.
"אאוץ׳" מלמלתי ושפשפתי את עיניי בחוזקה
"סליחה" מלמלתי לעבר אותו אדם והמשכתי ללכת בלי להביט בפניו.
"ליאן?" אותו אדם קרא בקול קצת משועשע
הסתובבתי וראיתי את לוקאס.
"לוקאס?" מלמלתי
"מה את עושה כאן בשעה הזאת, לבד בפיג׳מה הזאת?" הוא שאל מזועזע וסקר את גופי
"אה.. א..נ.. אני" גמגמתי ולא ידעתי מה לומר כך שהשתתקתי
הוא הביט בי וחיכה שאמשיך.
"אתה גר פה?" שיניתי נושא ושאלתי
"כן.. כמה בתים מפה" הוא ענה והעביר את ידו בשיער שלו.
הוא נראה טוב.. אולי אפשר..
לא ליאן ! מה את עושה?!
הוא חתיך והוא גר כמה בתים מפה..
"אני יודעת שזאת שאלה מוזרה.. אבל אני יכולה לישון אצלך הלילה?" פלטתי וחיכיתי לתשובתו.
"לישון אצלי?" הוא שאל לא מבין
"כן.." מלמלתי
"בטח" הוא מלמל והודתי לו והלכתי אחריו לביתו.
הלכו בשקט ואף אחד לא פצה את פיו.
נכנסנו לביתו שהיה דומה בסגנונו לשל תומר אך קטן ממנו מעט.
"בית יפה" החמאתי לו
"תודה" הוא חייך והוביל אותי למעלה
"הנה, את יכולה לישון כאן" הוא פתח דלת אחת מתוך שלושה שהיו באותה קומה ולפניי נגלה חדר ענק.
באמצע החדר ישנה מיטה עם מצעים לבנים ובצד ימין חלון ענק שמשקיף על החצר שלו כנראה.
"וואו" פלטתי וידעתי שהוא מחייך
"את אוהבת?" הוא שאל
"מאוד. תודה לוקאס" הודתי לו והבטתי בפניו היפות
הוא הביט בי וחייך.
"בכיף, לילה טוב" הוא אמר וסגר את הדלת.
חיכיתי לשמוע את צליל סגירת הדלת אך הוא לא נשמע והדלת נפתחה שנית.
"ליאן, אני יכול לשאול אותך שאלה?" הוא שאל ופחדתי שהוא רוצה לשאול אותי למה אני צריכה לישון אצלו.
"למה בכית?" הוא שאל ונדרכתי
אני לא יכולה להגיד לו. אני לא יודעת אם אני רוצה להגיד לו.
למה אני בכלל אצלו? הכרת אותו היום ליאן ואת כבר הולכת לישון אצלו?
"זה קצת אישי .." מלמלתי והבטתי ברצפה
"זה בסדר את לא חייבת להגיד לי. לילה טוב" הוא אמר בחיוך וסגר את הדלת.
הבטתי קצת בחדר ובסוף נשכבתי על המיטה והתכסתי עם השמיכה עד הראש.
עצמתי את עיניי וכך נרדמתי עם מחשבות רבות.