אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 78 ♡

נקודת מבט תומר:

"שלום. אתה תומר?" הבן אדם שמולי שאל
"כן ואתה?" שאלתי והכרחתי את עצמי להיות נחמד
"ראיין. חבר של ליאן" הוא אמר בגאווה וחייך אליה.
לא הספקתי להכיר אותו ואני כבר שונא אותו.
הוא התיישב לידה והזמין לשתות.
"אה ליאן.. הוא יודע ש..?" שאלתי ולא שאלתי הכל למקרה שהוא לא יודע
"כן. הוא יודע הכל. כולל הכל" היא ענתה
"אה" פלטתי
"אני יודע שאתם אקסים אם לזה אתה מתכוון" ראיין נדחף ואמר
"לא שאלתי אותך" אמרתי לו
"טוב תומר על מה רצית לדבר?" ליאן קטעה את הריב שהיה יכול להתחיל ושאלה
"אוקי אז זה בקשר לחזרה שלך לארץ" התחלתי לומר
"גם אנחנו רצינו לדבר איתך על זה" היא קטעה אותי ואמרה
"אנחנו?" גיחכתי בזלזול
"כן תומר. ראיין חבר שלי והוא שותף לכל ההחלטות שלי" היא אמרה והניחה על ידו את ידה.
רציתי לתלוש לו או לה את היד מהמקום באותו הרגע.
הקנאה בערה בי והייתי חייב להרגיע את עצמי.
"מה שתגידי. בכל מקרה.." התחלתי לומר ביובש אך ליאן קטעה אותי שוב.
"אנחנו חוזרים לארץ" היא פלטה
"מ-" התחלתי לשאול אך היא קטעה אותי פעם נוספת
"ושאני אומרת אנחנו, אני מתכוונת ראיין ואני טסים חזרה לארץ" היא אמרה והביטה עמוק בעיניי שידה משולבת בידו של ראיין.
"אולי תפסיקי לקטוע אותי כבר ?! רבאקק" צעקתי
היא הורידה את מבטה והתכווצה קצת.
"אל תצעק עליה" ראיין אמר לי בקשיחות
"אל תפנה אליי לפני שתגמור בקבר" הזהרתי אותו והוא הביט בי במבט מזלזל.
אני נשבע שאם ליאן לא הייתה פה הייתי שובר לו את הפנים.
"בכל מקרה ליאן. אתם ואני מתכוון את וראיין לא יכולים לחזור לארץ" הדגשתי והחזרתי לה.
"וזה כי?" היא שאלה
"כי עברו 5 שנים שבהם כל האנשים שאי פעם הכירו אותה חשבו שאת מתה" עניתי והיא שתקה.
ידעתי שעכשיו היא חושבת על מה שאמרתי.
"זה לא משנה לי" היא אמרה והרימה אליי שוב את מבטה.
"סליחה?" שאלתי
"תומר בראון תקשיב טוב. אתה לא מעניין לי את קצה הציפורן ולא מפחיד אותי שאתה קשור לעולם התחתון. ראיין ואני עולים על טיסה בחזרה לארץ ועומדים לגור שם ביחד. מי שישאל מה קרה לי אני אספר לו את האמת. אני בטוחה שלא יהיה לך אכפת" היא אמרה וקמה ממקומה תוך כדי שהיא משאירה את ראיין ואותו המומים.
"ראיין קום. אנחנו הולכים" היא אמרה וכעסה
הוא קם והם התחילו להתקדם אך קמתי ומשכתי בידה של ליאן.
"תקשיבי לי ליאן. את לא יודעת איזה סכנות צפויות לך" אמרתי לה והסתכלתי לתוך עיניה
"ובשביל זה אני נמצא להגן עליה" ראיין נדחף שוב ומשך את ידה של ליאן משלי.
"אל תתקרב אלינו בבקשה ותפריע לנו" ראיין הוסיף ויצא מבית הקפה יחד עם ליאן.
אגרפתי את הידיים שלי לאגרופים ונשמתי עמוק.
תשלוט בעצמך תומר. תשלוט בכעס.
הרגשתי איך הוא מתחיל להשתלט עליי ואיך אני מאבד שליטה.
תרגע תומר. להירגע.
ניתקתי את רגליי מהמקום, נכנסתי לאוטו במהירות ונסעתי למלון.

נקודת מבט ליאן:

ראיין ואני יצאנו מבית הקפה ונעמדתי מולו.
"תודה" הודתי לו
"בכיף אהבה שלי" הוא אמר ונשק לשפתיי.
"איך נמשיך את יום הכיף שלנו?" הוא שאל בחיוך
"לא יודעת.. יש למה?" שאלתי ביובש
"ליאן.. אל תגידי לי שהשיחה איתו הורידה לך את המצב רוח" ראיין אמר והתחלנו ללכת לאט.
"זה לא זה... פשוט זה.." לא ידעתי מה לומר
הוא צדק. תומר הרס לי את המצב רוח.
"מתי נטוס חזרה?" שאלתי
התגעגעתי למשפחה שלי ולחברות כל כך.
"עוד שבוע - שבועיים.. בסדר? צריך לארגן בשביל זה המון דברים" הוא ענה
"בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך קטן
"טוב אני לא יכול לראות אותך ככה. בואי נצא לאיפשהו" הוא אמר ומשך בידי לכיוון המכונית
"לאיפה נוסעים?" שאלתי
"הפתעה" הוא ענה בחיוך ערמומי
"אתה יודע שאני חסרת סבלנות" ייללתי
"תתמודדי" הוא אמר והתחיל לנסוע

נקודת מבט תומר:

חניתי בחנייה של המלון ועליתי במהירות.
צעדתי צעדים גדולים ומהירים לכיוון המעליות ובדרך מישהו התנגש בי.
"תזהר" אמרתי לו
הוא לבש כולו שחור ולא ראיתי את הפנים שלו.
הוא הרכין מעט את ראשו והמשיך ללכת.
הבטתי בו עוד קצת ונכנסתי למעלית.
עליתי והלכתי לחדרו של ג׳ון.
"אנחנו חוזרים היום" קבעתי ונכנסתי לחדרו.
"מה קרה? שינית את דעתך?" הוא שאל והתעסק במזוודה שלו
"היא נחושה לחזור אז שתעשה מה שהיא רוצה. שתגיע לישראל ושהיא תקלע לבעיות אני לא אהיה זה שיעזור לה" אמרתי
"טוב" הוא ענה
"עוד שעה יוצאים. אני לא רוצה להישאר פה עוד דקה" אמרתי והלכתי לארוז את הדברים שלי.
היא והחבר המטומטם שלה עיצבנו אותי.
ארזתי במהירות את החפצים שלי וחיכיתי לג׳ון מחוץ לדלת.
"יצאנו?" הוא שאל
"הזמנת כרטיסים?" שאלתי
"כן" הוא ענה
"מעולה" אמרתי וירדנו לרכב.
ג׳ון נהג ואני ישבתי לידו.
"מה קרה שם באמת?" הוא שאל אותי
לא עניתי והבטתי החוצה
"היא אוהבת אותו?" הוא שאל וקלע.
"איך אתה תמיד יודע?" שאלתי
"אתה שקוף תומר" הוא הסתכל עליי לרגע והחזיר את מבטו לכביש
"אתה ממש אוהב אותה נכון?" הוא שאל
"היא אפילו לא הבינה שטסתי הנה כל הזמן בשביל לחפש אותה.. אני 5 שנים כרוך אחריה ולא מוכן לראות אף אחת אחרת" נאנחתי והרגשתי את העצבים שחוזרים אליי.
"היא תבין תומר.. מתישהו" הוא אמר בשקט
"כן בטח" זילזלתי ופתחתי את הטלפון שלי
שלחתי הודעה למלצרית הזאת.

-בדרך חזרה לארץ. ההצעה עדיין תקפה?- שלחתי לה

-ברור כמו תמיד- היא ענתה

-שכחתי לשאול פעם קודמת איך קוראים לך..-

-שרית.. אתה תומר נכון?- היא שלחה

-אני מבין שאת יודעת מי אני ..- לא מפתיע אותי..

"עם מי אתה מדבר שם?" ג׳ון שאל
"אה .. אף אחד" עניתי לו וחזרתי להודעות.
-כן אבל אל תדאג לי.. אני לא מפחדת- היא ענתה וגיכחתי לעצמי
-נתראה- שלחתי לה וראיתי שהגענו לשדה תעופה.
"אתה בטוח תומר?" הוא שאל
"יותר מתמיד" עניתי ויצאנו
עברנו את כל הסידורים של שדה התעופה ונכנסנו למטוס.
"טוב אז זה קורה עכשיו" ג׳ון אמר
"מה יש לך?" שאלתי בחיוך
"כלום" הוא ענה
"תגיד... אף פעם לא שאלתי אותך אבל אתה נשוי?" שאלתי אותו
"כן.. אישה ושלושה ילדים" הוא ענה בחיוך
"אהה אז לזה התכוונת" אמרתי לו
"אתה גם מתכוון מתישהו?" הוא שאל והביט בי
"מתכוון למה?" שאלתי לא מבין
"להקים משפחה" הוא ענה ונצבט לי קצת הלב.
פעם חשבתי שאני אעשה את זה עם ליאן ..
כמה דברים עברו עלינו מאז.
החטיפה.. הפרידה... המוות הלא נכון והחבר החדש שלה.
זה לא יקרה.. לפחות לא איתה.
"בעתיד" עניתי בכנות
גם אם זה לא יהיה עם ליאן.. זה יקרה.
הוא חייך אליי ושקע בשינה.
ביי ליאן. אמרתי לעצמי בלב שהמראנו.
אולי עוד נתראה בארץ..

נקודת מבט ליאן:

"הגענו" ראיין הכריז
"שדה תעופה..?" שאלתי את עצמי

אזז.. מה דעתכם?
תומיאן / ריאן ?