אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 79 ♡

נקודת מבט ליאן:

"הגענו" ראיין הכריז שחנה את הרכב
"שדה תעופה..?" שאלתי את עצמי בקול
"כן. הפתעה" הוא אמר בחיוך והסתכלתי עליו.
"אמרת שאת רוצה לחזור.. והחלטתי לעשות לך הפתעה ולקנות לנו כרטיסי טיסה לארץ" הוא המשיך
"לנו..?" שאלתי מבולבלת
"כן.. מה את לא רוצה שאני אבוא איתך?" הוא שאל ונשמעה אכזבה בקולו
"מה? לא ברור שאני רוצה" מיהרתי להגיד
אני באמת כבר לא יודעת מה אני רוצה.
"יופי" הוא אמר בחיוך ונשף בהקלה
"ראיין.. אבל המשפחה שלך.. העבודה שלך והחיים שלך.. כולם פה" הזכרתי לו
"נכון.. אני לא מבטיח שאהיה איתך לתמיד בארץ אבל כרגע לזמן הקרוב לקחתי הפסקה מהעבודה והכל ואני אבוא איתך" הוא אמר
"באמת?" אמרתי בחיוך
הוא כל כך מקסים וחמוד.
איזה גבר היה מוכן לעשות את כל זה למען מי שהוא אוהב??
"כן. הכל בשבילך" הוא אמר בחיוך ונשק לשפתיי.
"בואי נצא כבר" הוא אמר
"רגע" עצרתי אותו
"מה?" הוא שאל לא מבין..
"אני צריכה להודיע לעבודה שלי ולבעל בית שלי" נזכרתי
"כמה זמן את מתכוונת להישאר שם?" ראיין שאל
"אני לא יודעת.. כמה שייקח" אמרתי בכנות
"אז תודיעי להם כבר מהארץ" ראיין אמר
הנהנתי ויצאתי מהמכונית.
הוא הוציא לנו את המזוודות מהתא מטען.
"אתה ארזת?" שאלתי
"כן" הוא אמר בחיוך ילדותי
"מתי?" צחקתי ושאלתי
"מתישהו" הוא אמר, אחז בידי והוביל אותנו פנימה.
התיישבנו במקומות שלנו והתחלתי לשקוע במחשבות.
אני עומדת לפגוש את המשפחה שלי אחרי כל השנים..
5 שנים שהם חושבים שאני מתה.
החברים שלי שהיו מופתעים אולי מהמוות הבלתי צפוי והלא אמיתי שקרה.
למה הודיעו שם לכולם שמתתי?
"ליאן" שמעתי את קולו של ראיין קורא לי.
"ממ?" מלמלתי לעברו והסטתי את מבטו אליו
"על מה את חושבת?" הוא שאל והביט בי
"על הכל.. אני מפחדת" הודתי
"ממה?" הוא שאל והחזיק בידי
"מהכל. איך אני אפגוש שוב את המשפחה שלי? סתם אדפוק בדלת ואגיד להם.. 'היי חזרתי, אני לא באמת מתה'? מה אני אגיד לכל האנשים שמכירים אותי שכנראה היו בהלוויה לא אמיתית שלי? מה עם האזהרות של תומר לגבי הדברים שיקרו לי?" אמרתי
"אני איתך ליאן.. זה יהיה לא קל ומורכב אבל אני איתך ואנחנו נעבור את זה ביחד. אל תפחדי" הוא אמר וליטף את שערי.
שתקתי ונכנסתי עמוק למחשבות.
מה באמת יקרה?
למה הכל כל כך מפחיד?
איך כולם יגיבו?

נקודת מבט שי:

אני כבר יומיים יושב וחושב.
על מה? על אייל.
הבן אדם הזה לא יוצא לי מהמחשבות.
הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה בבית חולים, בה אמרתי לו שאני אוהב אותו.
לא חזרתי לשם מאז.. אני לא יודע אם הוא השתחרר או אם הוא שם עדיין.
אני רק יודע שהוא עבר דירה מאחד החברים שלי שהוא גם חבר שלו..
הטלפון שלי צלצל ועניתי.
"השגת?" שאלתי
"כן שלחתי לך את הכתובת" הוא אמר
"יופי תודה" הודתי לו וניתקתי.
נעלתי נעליים ורצתי לאוטו.
נסעתי לכתובת שנשלחה לי והגעתי לבית המדובר.
דפקתי בחוזקה על הדלת והוא פתח.
זה הוא.
"שי" הוא אמר
"היי אייל" אמרתי לו
עמדנו ככה שתי דקות בערך.. רק בהינו זה בזה.
"בוא תכנס" הוא אמר ופינה לי את הדרך
"אתה רוצה לשתות?" הוא שאל והנהנתי
"מה אתה עושה פה?" הוא שאל ומזג לי מים
"באתי לדבר איתך" אמרתי את האמת
"על מה?" הוא שאל ועשה את עצמו לא מבין.
"על היחסים ביננו. אני לא יכול יותר אייל. כבר אמרתי לך מספר פעמים שאני אוהב אותך ואני פשוט מתעלם מהעובדה הזאת. אז עכשיו ברגע זה תגיד לי כבר אם אתה אוהב אותי או לא" אמרתי בעצבים.
הוא הפסיק למזוג מים והסתכל על הדלפק.
הוא הרים אליי לאט את מבטו ונעץ אותו בי.
התכווצתי קצת תחת מבטו שלא היה אפשר להבין ממנו דבר.
"אני אוהב אותך גם שי" הוא אמר וחייכתי חיוך ענק.
הייתי מאושר כל כך. סוף סוף הוא הודה בזה גם.
"באמת?" צעקתי וצעדתי לכיוונו
"באמת" הוא אמר בשקט ונראה לא שמח במיוחד.
"זה לא נראה ככה.." סיננתי בין שיני וכל השמחה שהייתה בי נעלמה כלא הייתה.
"זה באמת.. פשוט דברים עוברים עליי כרגע אז קצת קשה לי" הוא אמר
"מה קרה?" שאלתי בהתעניינות
"שום דבר שצריך לעניין אותך כרגע.." הוא ענה בשקט והגיש לי את כוס המים.
"זה מעניין אותי" שלפתי את כוס המים מידו והנחתי אותה על השיש.
"אז חבל כי אני לא שאלתי אותך" הוא אמר ונשען על הדלפק.
"אייל אל תשחק איתי ותגיד לי מה קרה" הסתקרנתי
"שום דבר" הוא אמר וחזר לעמוד רגיל
"אייל" אמרתי
"שי" הוא החזיר לי
"אייל" הרמתי את קולי באיום
"שי" הוא אמר בשקט בכוונה
"איי-" התחלתי לומר בצעקה אבל אייל קטע אותי והשתיק אותי בנשיקה.
השפתיים שלו.. התגעגעתי אליהן.
התגעגעתי אליו. להיות קרוב אליו. להרגיש אותו.
נישקתי אותו בחזרה ואחרי איזה 2 דקות התנתקנו מתנשפים.
הוא הסתכל עליי וחייך.
"רואים שלא התנשקת עם גיי" הוא אמר בחיוך
"מה?" הזדעזעתי מההערה הזאת.
"איך אתה נלחץ" הוא התחיל לצחוק
"מה מצחיק פה? וחוץ מי זה מי אמר שלא התנשקתי עם אף אחד חוץ ממך?" שאלתי
"אני יודע לבד" הוא אמר ולקח תפוח
"מה אתה כבר יודע?" שאלתי וגלגלתי את עיניי.
"הכל שי" הוא אמר ונגס בתפוח.
"אני נשאר פה היום" קבעתי לו
"בסדר" הוא אמר בחיוך תוך כדי שלעס
"תפסיק להיות כזה מעצבן" סיננתי וחטפתי לו את התפוח
"תחזיר" הוא קבע
"לא רוצה" אמרתי ונגסתי בתפוח
"טעים" אמרתי וליקקתי את שפתיי.
אייל התקרב אליי ואני הבטתי בו תוך כדי שאני לועס את התפוח.
"תביא לי" הוא אמר וניסה לחטוף את התפוח מידי
"בחלומות שלך" אמרתי והרמתי את התפוח
"אני מזכיר לך שאני יותר גדול וגבוה ממך" אמר אייל והצליח לחטוף את התפוח
"אל תעוף.. כולה בשנה" אמרתי והבטתי בו
"תביא לי ביס לפחות. זה היה טעים" יללתי
"קח" הוא אמר והתקרב אליי.
במקום לתת לי ביס מהתפוח הוא נישק אותי.
"ביקשתי ביס מהתפוח לא מהשפתיים שלך" אמרתי
"שתוק" הוא אמר והביא לי את התפוח
"אבל הן היו יותר טעימות" אמרתי בחיוך שהוא הלך לסלון.
הלכתי אחריו והתיישבתי לידו.
"אני שמח שאנחנו ביחד" אמרתי והחזקתי בידו.
"גם אני" הוא אמר בחיוך ונרדמתי על כתפו.

נקודת מבט ליאן:

"ליאן קומי" ראיין העיר אותי
"הגענו?" שאלתי תוך כדי פיהוק
"כן, בואי" הוא אמר ומשך בידי
הוא לקח את המזוודות שלנו והזמין מונית.
"מחר אני אשכור כאן רכב" הוא אמר
"בסדר" אמרתי לו
"לאן את רוצה לנסוע קודם?" הוא שאל
"למלון.. לישון" אמרתי
"לא למשפחה שלך?" הוא שאל בהפתעה
"לא.. אני אלך אליהם מחר. אני עוד לא מוכנה לזה" אמרתי בכנות
"בסדר בואי נלך למלון" הוא אמר ונתן את הכתובת לנהג.
נכנסנו למלון והתמקמנו בחדר.
"בואי נלך לישון" ראיין אמר ונשכב לצידי.
"לילה טוב יפה שלי" הוא אמר ונישק את ראשי.
"לילה טוב ראיין" אמרתי וחיבקתי אותו.
נרדמתי עם המחשבות והציפייה למחר.

מה יקרה שאפגוש שוב את משפחתי לאחר 5 שנים?
האם אפגוש שוב את תומר פה?

מקווה שאהבתם⁦♥️⁩