פרק 92 ♡

515 33 11
                                    

נקודת מבט ליאן:

"ליאן תרגעי הרופא כבר ייצא" אייל ניסה להרגיע אותי אבל לא יכולתי לעמוד בשקט.
הלב שלי עמד לצאת מהמקום..
בבקשה אל תמות תומר.
שי ישב בשקט מכונס בעצמו והקפיץ את הרגל שלו.
"אתם לתומר נכון?" רופא יצא מהחדר של תומר ושאל אותנו
"כן" מיהרתי לומר
"הוא במצב יציב כרגע. הגוף שלו חלש מאוד וצריך לתת לו לנוח המון.. אסור לו לעשות פעילות גופנית לפחות חודש אם לא יותר. הוא יוכל להשתחרר מכאן מחר אבל יצטרך כל שבוע להגיע לבדיקה" הרופא אמר
"אז הוא חי?" שאלתי וקרנתי מאושר
"כן אתם יכולים להיכנס" הוא אמר
הרגשתי הקלה מטורפת ורציתי לרוץ לתומר ולהגיד לו שאני אוהבת אותו אבל משהו עצר אותי.
לא יכולתי לזוז מהמקום שלי.
שי ישר נכנס לתומר והשאיר את אייל ואותי בחוץ.
"את לא נכנסת?" אייל שאל אותי
שתקתי. אני נכנסת ? אני לא נכנסת ?

נקודת מבט שי:

ברגע שהרופא הודיע שתומר חי לא עניין אותי כלום חוץ מלהיכנס אליו.
נכנסתי וסגרתי את הדלת אחריי.
"שי" הוא הסתכל עליי ואמר בקול חלש
"תומר, דפוק אחד חשבתי שתמות" האשמתי אותו
"אתה מאשים אותי?" הוא שאל בחיוך
"למה הלכת לשם לבד?" שאלתי
"לא ידעתי שזה יקרה" הוא ענה ונאנח
"התגעגעת אליי?" הוא שאל בחיוך
"לא" עניתי וגלגלתי עיניים
"רואים" הוא צחק
"תומר" הזהרתי אותו
"שי זה בסדר אם אתה אוהב אותי.. אני מסכים להיות איתך" הוא אמר וצחק עליי
"מטומטם" אמרתי לו והחטפתי לו כאפה קטנה
"הי תזהר עד לגבולות שלי" הוא תפס את היד שלי והזהיר
"כן זה תומר שאני מכיר" אמרתי והכנסתי את ידיי לכיסים.
"איפה ליאן? היא בסדר?" הוא שאל
"היא בחוץ" עניתי
"איך היא השיגה אקדח בכלל?" הוא שאל את עצמו
"את האמת שלא יצא לי לשאול אותה.." עניתי
"מה איתך ועם אייל?" הוא שאל
"כרגע נראלי שבסדר" עניתי בכנות
"יהיה בסדר שי" הוא אמר
"מצחיק שאתה אומר את זה" גיחכתי לעצמי
"טוב יאללה סע מפה ותקרא לליאן" הוא אמר ואני הבטתי בו בהלם
"ככה אתה מעיף את החבר הכי טוב שלך?" נעצתי בו מבט ושאלתי
"כן" הוא ענה וגלגלתי עיניים תוך כדי שאני פונה החוצה.
פתחתי את הדלת ורק אייל עמד לפניי.
"איפה ליאן?" שאלתי אותו
"רצה מפה פתאום.." הוא ענה
"ניסיתי לעצור אותה אבל היא לא הקשיבה לי" הוא הוסיף
"באמת? מענייין מה קרה"
"אתה נכנס?" שאלתי אותו
"לא אני ממהר.. נדבר ותמסור לתומר ד"ש" הוא אמר ולפני שהספקתי להגיב הוא הלך.
נכנסתי חזרה לתומר והבטתי בו.
"לא ידעתי שקוראים לך ליאן" הוא אמר ברוע
"אתה מניאק אתה יודע את זה?" שאלתי אותו
"אני אקח את זה כמחמאה" הוא אמר בחיוך
"ליאן הלכה מפה.. וגם אייל" אמרתי
"שמת לב שיש לאחים האלה קטע להיעלם ביחד ולהרוס לנו את הלב?" הוא שאל
"כן" מלמלתי לעצמי..
"טוב שי בוא נעוף מפה נמאס לי מהבית חולים הזה" הוא אמר ותלש את האינפוזיה שלו
"מה אתה עושה משוגע?" צעקתי עליו
"יוצא מפה. חלאס" הוא אמר
"תומר שב ואל תשגע את השכל" אמרתי לו והוא הסתכל עליי במבט מאיים
"מה?" שאלתי
"זוז" הוא אמר ואני הבטתי בו.
אני לא מתכוון לוותר לו הפעם.
"עד מחר בבוקר תשאר פה ואז נצא" אמרתי והוא נאנח ונשכב בחזרה על המיטה.
יצאתי לקרוא לרופא שיבדוק אותו ונשארתי לישון איתו ללילה הזה..
•••

כעבור שבועיים

•••

נקודת מבט תומר:

שבועיים מאז התקרית של הירי..
לפי מה שהבנתי משי אחר כך, ליאן ירתה בכריסטיאן ואבא שלי.
אין לי מושג איך היא השיגה את האקדח כי מאותו היום לא ראיתי אותה שוב.
חיפשתי אותה המון אבל היא פשוט נעלמה..
שי ואייל הפסיקו לריב סוף סוף ואייל לא מסכים להגיד לי איפה ליאן.
לא משנה איך ניסיתי לסחוט אותו לגבי המידע לא הצלחתי.
בדרך כלל אני מוצא אנשים בקלות אבל אני באמת לא יודע למה אני לא מצליח למצוא אותה.
סיימתי להתלבש ויצאתי מהאחוזה הפרטית שלי לרכב.
"שלום בוס" הנהג שלי אמר ואני הנהנתי לכיוונו
נכנסתי לאוטו והטלפון שלי צלצל.
"אה שי?" שאלתי אותו
"שומע דקה?" הוא שאל
"דבר" אמרתי לו
"החבר'ה רוצים לעשות מפגש חוזר מהתיכון.. אתה בעניין?" הוא שאל
עד כמה שאני אוהב אותם והם אחלה חברים יש לי דברים יותר חשובים על הראש כרגע.
"בסדר תעדכן מתי" נאנחתי ואמרתי
אולי ככה עדיף.. להיפגש לכמה זמן עם החברים הישנים והבדיחות הישנות.
לחזור לכמה שעות לחיים הישנים.
"זה היום בערב במועדון הרגיל מהעבר" הוא אמר
"בסדר אני אגיע" אמרתי וניתקתי
"בוס הגענו" הנהג אמר ואני יצאתי מהמכונית ושני השומרים הקבועים שלי הלכו אחריי.
נכנסתי לבניין והעובדים הסתכלו לעברי.
החלטתי להעביר את המאפיה לאזור אחר.. שלא ייראה חשוד.
הסוונו את זה בבניין של איזו חברה.
אני ראש המאפיה אבל אנשים כאן קוראים לי המנכ"ל.
הכנסתי את ידיי לכיסים וצעדתי.
עמדתי מול המעלית וחיכיתי שהיא תגיע.
הרכנתי מעט את הראש והסתכלתי על הנעליים שלי ושהמעלית נפתחה צעדתי לתוכה בלי להסתכל.
"אחח" מישהי התנגשה בי ופלטה
"תזהר" היא אמרה ואני העלתי את ראשי בשביל להביט בה.
מי היא חושבת שהיא, שהיא מדברת אליי ככה?
"תומר?!" היא פלטה צרחה ואני פערתי את פי אליה
"ליאן?!"

שבת שלום אהובותת⁦♥️⁩😍

אהבה מסובכת - Love Is ComplicatedWhere stories live. Discover now