אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 26 ♡

מקווה שהפרק לא יצא קיטשי מדי😂
תהנוו⁦❤️

נקודת מבט תומר:

"היי.. תומר" ליאן אמרה וקפצה עליי בחיבוק.
התגעגעתי אליה כל כך.
"היי" אמרתי.
"למה אתה פה?" היא שאלה ונתנה לי להיכנס.
"אסור לבקר את חברה שלי?"
"מותר. זה נראה כאילו אתה יותר קיטשי ממני ואני קיטשית" היא צחקה. הצחוק שלה כזה חמוד.
"אני לא קיטשיי" אמרתי בקול כועס וצחקתי.
"טוב בסדר רוצה לשתות או לאכול משהו?"
"לא תודה חיים. תגידי מה תעשי בסוף עם נדב?" שאלתי וקצת לא היה נוח לי לשאול..
"קבעתי איתו עוד שעה. אני אפרד ממנו" היא ענתה ועלינו לחדרה.
"וואו. חדר לא וורוד" אמרתי בציניות.
"חשבת שלכל הבנות יש חדר ורוד עם דובים?" היא שאלה מגחכת.
"לא.. כאילו כן.. כאילו לא יודע" היא שואלת שאלות שקשה לענות עליהן. הן מבלבלות.
"אתה חמוד שאתה מתבייש ומסמיק. תומי שלי" היא חיבקה אותי כמו דובי ונתנה לי נשיקה.
"אני לא! וזה שם הכינוי שלי?"
"כן אתה תומיייייי. מה שם הכינוי שלי?" היא שאלה כשאנחנו עדיין מחובקים.
"דובי" עניתי והיא הזעיפה פנים.
"תומר אתה רומז שאני שמנה?" היא שאלה והתנתקה ממני.
"מה? איך הגעת לזה?" בחיי שלא הבנתי. יש לנשים קטע לפרש כל משפט שאומרים להן בדרך שהן רוצות.
"כי דובי זה דבר שמן תומר" היא כעסה.
"דובי זה דבר חמוד ומתוק שאתה רוצה לחבק אותו" אמרתי לה וחיבקתי אותה שוב בניסיון לפייס אותה.
"בסדר התירוץ מתקבל הפעם" היא אמרה ונשקה לי שוב.
"מי הקיטשי עכשיו דובי שלי?" שאלתי
"אתה" אמרה והוציאה לי לשון. צחקתי.
"אני הולכת לפגוש את נדב עכשיו. אתה יכול לחכות לי כאן" היא אמרה ויצאה.
החלטתי לחכות לה והתחלתי להסתכל לה בחדר.

נקודת מבט ליאן:

אני כזאת שמחה שאני עם תומר.
הלכתי לכיוון הפארק כי נדב שינה את מקום המפגש.
הלכתי עם חיוך ושמעתי מוזיקה והכרחתי את עצמי בכניסה לפארק למחוק את החיוך כי בכל זאת אני נפרדת מ'חבר' שלי כרגע.
נדב כבר ישב שם על ספסל וחיכה לי.
הבטתי בו מהצד. הוא היה נראה עצוב וכועס בו זמנית.
"היי" אמרתי והתיישבתי לידו.
"היי" הוא אמר והתקרב לנשק אותי. עצרתי אותו.
"מה קרה?" הוא שאל ופניו הראו את העובדה שהוא כנראה מבין למה ביקשתי שניפגש.
"נדב אני רוצה שניפרד. אני כבר לא מרגישה אליך משהו יותר. סליחה" אמרתי והרכנתי את ראשי.
הוא שתק. ושתק.
הרמתי את מבטי והוא ישב שם ובהה בשטח הירוק של הפארק והאוויר הקר פרע את שערותיו.
"נדב..?" שאלתי בקול שקט.
"ידעתי את זה" הוא אמר.
"מה?"
"ראיתי אותך ואת תומר היום מתנשקים. הבנתי את זה לבד. לא חשבתי באמת שיש לי סיכוי אמיתי איתך ליאן" הוא אמר והביט בי. כמעט ברחמים.
רציתי לבכות כי הרגשתי שפגעתי בו וניצלתי אותו.
"סליחה נדב" אמרתי ודמעות התחילו לזרום.
"אין לך על מה" הוא אמר ולפני שהספקתי לומר מילה נוספת הוא נעלם.

נקודת מבט נדב:

ידעתי למה ליאן ביקשה שניפגש.
קודם כל ליאן אף פעם לא מבקשת להיפגש והיום ראיתי אותה מתנשקת עם תומר.
מצד אחד שמחתי שזה סוף סוף קרה ושלתומר היה את האומץ להגיד לה אבל הבנתי מה עומד לקרות.
אבא של תומר יגלה את זה וייפגע במשפחה שלי.
ניסיתי למצוא פיתרון בשעות היחידות והבודדות שהיו לי. לא מצאתי.
אחרי שדיברתי עם ליאן הלכתי ברחוב וחשבתי לאיפה אני הולך עכשיו.
להורים שלי? חוזר לליאן? לאבא של תומר? או לתומר?
לפני שהספקתי להחליט קול נשמע מאחוריי.
"נדב. חיפשתי אותך המון. נעים להכיר אני לביא ג׳ונס"

מי אתם חושבים שהוא?
למי הוא קשור?
מה הוא יעשה?

אם אהבתם תגיבו ותצביעוו 😍⁦♥️⁩