אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 34 ♡

נקודת מבט ליאן:

אח שלי?! מה אייל עשה לתומר? ולמה?
כמה שאלות. כבר כואב לי הראש.
"ל..מה הוא עשה לך את זה?" שאלתי בשקט.
"זה לא משנה ליאן" הוא נאנח.
"זה משנה. דבר תומר"
"הוא חשב שאני עשיתי לך את זה.." הוא אמר בלחישה שבקושי הצלחתי לשמוע.
"מ..מ..מה?" גמגמתי. אני לא מאמינה שהוא אשכרה עשה את זה !!
יש גבול לכמה אח יכול להגן עליי ועוד להרביץ למי שאני אוהבת שחוץ מלעזור לי לא עשה כלום?
"את כבר לא כועסת עליי?" הוא שאל והבטתי בו.
שכחתי לגמרי מזה שאני כועסת עליו.. אני מניחה שזה אומר שאני כבר לא כועסת עליו. אבל אני לא מתכוונת להגיד לו את זה עכשיו.
"לא יודעת תומר .. אני מבולבלת וכואב לי" אמרתי ונשכבתי חזרה על המיטה.
הכל כואב לי.
"אני מצטער. כל כך ליאן. בבקשה תסלחי לי. בזמן הזה שאנחנו לא דיברנו הרגשתי כאילו משהו נלקח ממני. בכוח" הוא אמר ואני נשארתי בשקט.
"אני לא יודע איך להגיד לך את זה ליאן בצורה שתביני אבל באמת שהתנתקתי מהנשיקה הזאת שניה אחרי שהלכת ודיברתי איתה על מה שהיא עשתה. היא בכלל לא אוהבת אותי יותר לפחות לא בקטע רומנטי" הוא הוסיף ואני עצמתי את עיניי.
"ליאן. אני מבין שאת רוצה שאני אעלם מפה ואלך. אבל אני רק רוצה שתדעי דבר אחד. אני אוהב אותך" הוא אמר וסיים. ויחד עם זאת הדמעות שלי הגיעו.
אני אוהבת אותך גם. רציתי לומר לו אבל לא הצלחתי.
רק בכיתי ושפתחתי את עיניי ראיתי שהוא מהסס אם להתקרב אליי ולהעניק לי חיבוק.
הוא החליט נכון ונתן לי אותו. חיבקתי אותו בחזרה חזק כל כך.
"אלוהים התגעגעתי אלייך ולריח שלך" הוא אמר ושאף את הריח משערי ואני צחקקתי.
"אני אוהבת אותך תומר. התגעגעתי אליך כל כך" אמרתי בחיוך וחיוך התפרס גם על פניו.
"כמה שרציתי לשמוע את זה" הוא אמר והביט בפניי.. מבקש אישור.
הוא התקרב אליי תוך כדי שהוא מחזיק בפניי ונתן לי נשיקה.
בהתחלה נשיקה קטנה ואחריה עוד אחת ולבסוף נשיקה עמוקה ואוהבת.
"כל-כך אוהב אותך.." הוא מלמל בין נשיקה לנשיקה.
התנקתנו והוא חיבק אותי חיבוק דוב והתנתק כשצפצוף מהטלפון שלו נשמע. הוא הביט בטלפון ועשה מעין פרצוף ואז אמר לי:
"ליאן אני חייב ללכת לאיפשהו... אני אחזור מאוחר יותר בסדר?" הוא שאל אותי.
"בטח. לך. אבל תעבור לנקות את הפצעים שלך. אתה מלא דם" אמרתי לו ונתתי לו חיבוק נוסף לפני שהלך.
בינתיים חברות שלי הגיעו והעבירו לי את הזמן.. חיכיתי בקוצר רוח לאייל שיבוא.

נקודת מבט תומר:

אני שמח שהשלמנו. חיכיתי לזה.
'תומר תגיע למפקדה' קיבלתי הודעה מאבא שלי.
נפרדתי מליאן ויצאתי לכיוון המפקדה. עברתי בדרך בבית לנקות את הפצעים והדם שהיו עליי.
הגעתי תוך דקות אחדות וראיתי את אבא שלי מסמן לי לבוא לכיוונו.
"כן למה היית צריך אותי? אני מצטרף אליך רק עוד מעט" שאלתי אותו.
"יש עניין שאנחנו צריכים לדבר עליו. הגיוס שלך בעוד כמה חודשים" הוא אמר והופתעתי.
שכחתי מזה לגמרי !! אני באמת חייב למצוא פתרון אבל לא חשבתי לערב בזה את אבא שלי שכבר לא מתפקד ומתנהג כמו אבא שלי.
"איך אתה קשור לעניין?"
"אתה לא יכול להתגייס כשאתה נמצא בעסקי העולם התחתון" הוא אמר וקבע בשבילי.
"אני לא חושב שאני שואל אותך. אני מתגייס" הודעתי לו.
"תומר אני לא צריך להגיד לך מה יהיו ההשלכות לכך. אתה לא מתגייס ואתה מצטרף אליי בעוד כחודשיים" הוא הודיע וסימן לי לצאת.
התייאשתי ממנו והבנתי שאני צריך למצוא דרך אחרת.
אבל אין לי זמן להתעסק בזה עכשיו. ליאן צריכה אותי.
נסעתי חזרה לבית החולים אבל כשנכנסתי צפצוף נוסף נשמע מהטלפון שלי.
'חייב לדבר איתך דחוף אחי' הודעה משי. מוזר.
'מה קרה?'
'לא להודעות' הוא כתב.
'בבר ויקטור עוד חמש דקות' כתבתי לו והלכתי בחזרה לאוטו.
מעניין מה קרה.

נקודת מבט ליאן:

חברות שלי הלכו אחרי שהעפתי אותן והכרחתי אותך ללכת. הן היו פה 3 שעות.. זה מספיק ודי והותר.
הייתי מותשת והתכוונתי להירדם אבל אז אייל נכנס לחדר שלי והעייפות שלי נשכחה.
"אתה רוצה להסביר לי לעזאזל למה הרבצת לתומר?!" שאלתי אותו בזעם.
"הוא אמר לך? איזה שטינקר" הוא אמר והייתי בהלם. זה מה שיש לו להגיד?!
"מה? אייל מה עובר עליך? ממתי אתה מרביץ לחבר שלי?"
"הוא עשה לך את זה ומההתחלה אני לא אהבתי אותו והזהרתי אותו שאם הוא יעשה לך משהו הוא ייפגע. והוא נפגע" הוא ענה והתחיל לצעוק.
"זה לא הוא מטומטם !! זו אמיליה. לא שאתה יודע מי זאת אבל היא עשתה לי את זה כי היא לא אהבה את זה שאני יוצאת עם תומר" יריתי אליו והפרצוף שלו היה מאובן.
"זה לא משנה. את רואה? הוא חלק מזה. הוא לא טוב לך" הוא ענה ואני פשוט הופתעתי שוב.
זה אח שלי? אייל שאני מכירה?
"אייל עוף לי מהעיניים" סיננתי לעברו.
"מה? ליאן את ממש לא תגידי לי מה לעשות" הוא אמר.
"אתה אח חרא !! אתה הרבצת לחבר שלי שלא עשה כלום ורק עזר לי" אמרתי ושוב התחלתי לבכות.
אני בהלם שנשארו לי בכלל דמעות מרוב שבכיתי בימים האחרונים. הפכתי לבכיינית.
"ליאן זה היה לטובתך" הוא צעק עליי.
"לא אכפת לי !!" עניתי והרגשתי שנשימתי נעתקה.
"ליאן?!" שמעתי את קולו במעומם ומשם הכל היה שחור.

נקודת מבט תומר:

"אה אחי? מה קורה?" שאלתי את שי שהתיישבתי בכיסא שלידו בבר.
"תקשיב אתה יודע הרי שההורים של בחו"ל.. ואת האמת שהופתעתי שהם לא התקשרו אליי בזמן האחרון" הוא אמר וחיכיתי שימשיך.
"מישהו ממספר חסום התקשר אליי ואמר לי שהם נהרגו" הוא אמר ופי נפער מתדהמה.
"מה?!" כמעט צעקתי.
"הוא אמר עוד פרטים? הוא אמר מי הוא?" שאלתי וניסיתי לברר פרטים.
"לא .. אבל הוא צילם את הקברים שלהם" הוא ענה והראה לי תמונה בטלפון וראיתי דמעה שיורדת לו מהעיניים.
אני לא מאמין. איך זה קרה?
העברתי את ידי על גבו בסיבובים בכוונה לנחם אותו.
"הי תקשיב.. אני מצטרף עכשיו לאבא שלי ואני מבטיח לך בתור אח. אני אמצא לך את מי שהרג אותם. ואני מבטיח לך ואפילו נשבע. אני אהרוג אותו" אמרתי לו והוא התפרק.
הוא לא ראה את ההורים שלו שנים ועכשיו הוא מגלה שהם כבר לא חיים. אין לי מילים לתאר את הכאב שלו ואני בטוח שלא משנה כמה כואב לי אני לא אצליח להבין את רמת הכאב שלו.
"תכננתי לנסוע אליהם השנה. חשבתי לעצמי למה הם לא עונים לי להודעות ושיחות. אבל לא העלתי בדעתי שהם מתו" הוא אמר והדמעות בעיניו התחילו להתייבש.
"תומר.. כדאי לי לפנות למשטרה?" הוא שאל.
"לא. אני אברר את זה. סמוך עליי" אמרתי בקשיחות למרות שכאב לי לראות את החבר הכי טוב שלי. את האח שאף פעם לא היה מתפרק. הייתי חייב להישאר מפוקס ולעזור לו.
צלצול נשמע מהטלפון שהיה בכיס שלי.
שלפתי אותו וראיתי את השם של אייל על הצג.
מה הוא רוצה עכשיו?!
"כן אייל" עניתי והשתדלתי להיות רגוע.
"תומר בוא עכשיו לבית החולים. ליאן איבדה את ההכרה"

אזז שבוע טובב⁦❤️⁩
סוף סוף תומיאן ביחדד שוב😍⁦❤️⁩

מקווה שנהנתם💕