אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 70 ♡

נקודת מבט שי:

"שיט" מלמלתי
אייל העיף בוקס לאושר ויצא החוצה בסערה.
"שיט שיט שיט" לא הפסקתי למלמל ויצאתי החוצה בעקבות אייל.
"אייל תקשיב רגע" עצרתי אותו וביקשתי ממנו
"אל תדבר איתי שי. עזוב את זה שנעלמת כל השנים, אתה חוזר ומתנשק עם חבר שלי?!" הוא צעק
"אני יודע שאני לא בסדר אבל לא ידעתי שיש לו חבר ובטח שזה אתה" עניתי והשפלתי קצת את הראש.
אני אשם אני יודע ..
אחלה דרך להיפגש שוב אחרי כל השנים..
"לא מעניין אותי שי עזוב אותי" הוא אמר והחזקתי את ידו חזק יותר.
הוא התנער ממני בכוח והתחיל ללכת.
"פאק נו" צעקתי ובעטתי במשהו שהיה ליד הרגל שלי
אני כזה מטומטם.
עכשיו הוא בטח עוד יותר שונא אותי, הוא אפילו לא יודע למה לא חזרתי.. אני חייב להסביר לו.
רצתי אחרי אייל ומשכתי בידו.
"אייל בבקשה תקשיב לי רגע" ביקשתי ממנו
"לא שי" הוא אמר בתוקפנות
"נו אייל" התעצבנתי
"לא" הוא העיף את היד שלי ממנו שוב והתקדם.
האצתי שוב ועקפתי אותו.
"ליאן הייתה מקשיבה לי" הייתי חייב ללחוץ על נקודה רגישה יותר.
ראיתי את המבט בעיניו מתרכך שהוא נזכר בה.
"אני לא ליאן ותומר ואתה הפסדתם את הזכות שלכם לדבר עליה בכלל" הוא אמר והופתעתי.
הוא הביט בי פעם אחרונה והתקדם.
איך אני אצליח לגרום לו להקשיב לי?!
יש רק דרך אחת שהוא יעצור ויקשיב.
"אני אוהב אותך" צעקתי וצדקתי.
הוא הסתובב ישר והביט בי.
"מה?" הוא שאל ונראה מבולבל
"אייל בבקשה בוא נדבר" ביקשתי
הוא חשב והיסס ולבסוף הנהן.
"תודה" עניתי ונכנסנו לבית קפה.
הזמנו קפה לשתות ויצאנו החוצה.
התיישבנו על ספסל באיזו גינה נטושה באיזור.
"אני פשוט אספר לך את כל הסיפור מההתחלה" אמרתי ונשמתי אוויר.
"אני מקשיב" הוא אמר בשקט
לקחתי לגימה נוספת מהקפה שלי, נשמתי נשימה ארוכה שוב והתחלתי.
"אוקיי באותו הלילה שהכל קרה.. אחרי שנכנסת לבית שלך אני עזבתי וקיבלתי טלפון מאבא של תומר.
הוא גילה על כל מה שתומר עשה ואמר לי שאם אני אעשה בשבילו משהו הוא לא יעניש את תומר על זה.
אז הסכמתי.. כי ידעתי שתומר תכנן לקחת את המקום שלו והוא רצה לגלות בעזרת זה הרבה דברים שכוללים מי ניסה לרצוח אותי אז..
כמובן שעם השנים גילינו וזה היה לביא.. זה שאנס וחטף את ליאן" אמרתי
"מה הוא רצה שתעשה בשבילו?" אייל קטע אותי
"הוא רצה שאני אתפוס את מקומו במקום תומר" עניתי
"מה??" אייל שאל המום
"כן.. כמובן שאחרי שהוא אמר את זה, התחרטתי אבל אבא שלו התחיל לרדוף אותי ולעשות כל מיני דברים בזמן שהייתי בצבא.
אחרי השחרור שלי הייתי חייב להיעלם. רק תומר ידע איפה אני כל הזמן.. אייל אני בחיים שלא שכחתי את זה שאמרנו שניפגש שוב ונדבר על הכל. יחד עם השנים הצלחתי להשלים עם עצמי ואני מרגיש טוב עכשיו.
תומר ואני תכננו שתומר יתפוס את מקומו של אביו ואני אצטרף אליו ואז נמצא את כל התשובות שאני רוצים ומחפשים כבר שנים.
אבא של תומר הרג כמעט את כל האנשים הקרובים אליי.
את ההורים שלי.. את ליאן והכי פחדתי שהוא יעשה את זה לשניים שנותרו.
לתומר או לך.
בגלל זה הייתי חייב להתרחק כי זה היה אחד האיומים שלו שאם אני לא אעשה מה שהוא רוצה הוא יהרוג אותך. הוא ידע על הכל ביננו" סיימתי ונשמתי אוויר.
"וואו" אייל פלט
"אני מצטער לא ידעתי" הוא אמר לאחר שתיקה קצרה.
"לא היית אמור.." עניתי בשקט
"מה קרה אחר כך?" הוא שאל
"אחר כך תומר תפס את מקומו של אביו אחרי מבצע מטורף שארך חצי שנה בערך ואני הצטרפתי אליו בזמן האחרון" עניתי והבטתי בו
"אתה נמצא כרגע במאפיה?" הוא שאל ונראה לחוץ
"כן.. אל תדאג, אני לא יכול לשקר שאני לא הורג אנשים מדי פעם בכלל דברים שהם עושים או חייבים לנו אבל אני משתדל להימנע מזה כמה שיותר ואני לא אהרוג אותך" עניתי וחייכתי בסוף
הוא עצם את עיניו ולא הבנתי מה יש לו.
"שי אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר
"מה קרה?" שאלתי והתחלתי להילחץ גם.
"אתה זוכר אז ביום שבאתם לקחת את ליאן מביתו של לביא ואני כבר הייתי שם?" הוא שאל
"כן" עניתי
"אז זה בגלל שאני כבר מגיל 17 עובד במאפיה.. זאת שאבא של תומר ותומר מנסים להפיל כבר שנים" הוא אמר והודהמתי.
"מה??" צעקתי
השעה הייתה מאוחרת מאוד והגינה הייתה שוממת וחשוכה.
"התחלתי לעבוד שם כי נגררתי לזה אחרי חברים ואחרי שכבר הייתי בתוך זה, היה בלתי אפשרי לצאת.." הוא אמר והרכין טיפה את הראש.
"מה? אבל איך? למה?" הייתי מבולבל
"באותו היום הגעתי ללביא לקחת אקדח חדש שהוא השיג ורצה שאני אקח למשימה שהייתי צריך לבצע. שהגעתי ג׳וסף, זה מי שראית שהרבצתי לו.. אמר לי שהוא מת ושעליתי לשירותים ראיתי את ליאן שם וג׳וסף אמר לי שלביא אנס אותה" הוא אמר
"השתגעתי והתכוונתי לעזוב את המאפיה כי היא התחילה לקרוס אבל הייתי חייב לברר כמה דברים וזו הייתה הדרך היחידה שלי. להישאר שם" הוא המשיך
"אז למה אתה לא עוזב עכשיו?" שאלתי
"כי זה לא עובד ככה.. אחרי שאתה כל כך הרבה שנים בעסק הזה, זה לא אפשרי פשוט לעזוב. גם כל מי שעוזב חייב שתהיה לו סיבה מספיק טובה כי אם לא יהרגו אותו" הוא אמר וידעתי שהוא צודק.
אחרי שאתה נכנס לזה.. אין יציאה.
"אחר כך מצאתי לזה גם שימוש טוב.. שעוד הייתי בקשר איתכם, שמעתי שהאנשים במאפיה מתכננים דברים על המאפיה שלכם אז עזרתי לתומר ואמרתי לו" הוא אמר
"למה עזרת לו?" שאלתי לא מבין.
"כי הקשר של תומר ושלי היה אז עוד חזק.. ליאן חיברה ביננו למרות שהיא לא הייתה איתנו" הוא ענה והשפיל את ראשו
"אני ממש מצטער על מה שקרה אייל. על הכל. על המוות של ליאן ועל זה שנעלמתי" אמרתי בכנות
"זה בסדר אתה לא אשם" הוא ענה בשקט
"אני קשור לזה ואני לא מספיק לחשוב על זה" אמרתי
הוא שתק.
ידעתי שהזכרתי לו נקודה כואבת והזכרונות חוזרים אליו וקשה לו.
הנחתי יד על הכתף שלו והבטתי בו.
"אני צריך ללכת" הוא אמר וקם
"לאיפה?" שאלתי
"לסדר כמה דברים" הוא ענה בשקט
"אנחנו בסדר?" שאלתי
"אני לא יודע" הוא אמר וככה חתם את השיחה.
הוא יצא במהירות תוך כדי שהוא מדבר עם מישהו בטלפון ונעלם.

נקודת מבט תומר:
נכנסתי לאחוזה שלי ונשכבתי על הספה.
צלצול הטלפון שלי נשמע ועניתי.
"הלו" אמרתי בלי לראות מי התקשר אליי בכלל.
"תומר בוא לקחת אותי" שמעתי את קולה של נואל ברקע.
"נואל את בת 19 תקני כבר אוטו ותאספי את עצמך" אמרתי מיואש מהילדה הזאת.
"נו תומר נתנו לי רגילה בצבא וכבר אין אוטובוסים ואמא לא עונה לי" הוא יללה לי בטלפון.
"יואו בסדר תסתמי אני בא" אמרתי עצבני וניתקתי.
נכנסתי לאוטו והגעתי אליה אחרי שעה.
"היי אח" היא נכנסה למכונית שלי והתיישבה.
"היי קרציה" עניתי לה
"מה המצב?" היא שאלה
"רגיל איך שלך?" שאלתי
"נחמד.. פגשתי מישהו חדש" היא אמרה בחיוך שגרם לי לחייך גם.
"מי?" שאלתי מתעניין
"המפקד שלי. אתה לא מבין איזה חתיך הוא" היא אמרה בחיוך
"נואל בלי שטויות. הוא המפקד שלך, אל תסתבכי בדברים האלה" הזהרתי אותה
"טוב אבא נחשוב עליך" היא ענתה בציניות
"אני לא אבא ואני היחיד שעוד דואג לך בחיים הזבל האלה אז תקשיבי לי" אמרתי בטון קשוח
"וואה וואה מישהו פה עצבני" היא אמרה ופתחה את החלון
סגרתי לה אותו.
היא פתחה אותו.
סגרתי לה אותו.
"נו תומר תפתח לי" היא רטנה
"את יורדת ממנו?" שאלתי
"יואו טוב בסדר" היא נאנחה ופתחתי לה את החלון וחייכתי.
"מה אתה מחייך?" היא שאלה עצבנית
"מתחשק לי" עניתי לה והיא גלגלה עיניים
"יש לך מפתחות?" שאלתי אותה שהורדתי אותה בבית שבו אמא והיא גרות.
"כן.. תודה" היא ענתה ויצאה
"תמסרי ד"ש לאמא ונדבר מחר" אמרתי
"טוב ביי" היא ענתה ונכנסה לבניין.
רק אחרי שווידאתי שהיא נכנסה הביתה נסעתי לבית שלי ונכנסתי למקלחת.
כבר התרגלתי לבית השקט והקודר שלי.
אף אחד חוץ משי, אמא שלי, נואל, אנג׳לה וג׳ון לפעמים נכנס לפה.
נשכבתי במיטה ונרדמתי.

~~

קמתי מאור השמש בשעה 7:30 והתארגנתי.
"בוקר טוב אנג׳לה" אמרתי לעוזרת שלי.
היא בין אמא לעוזרת. היא מבשלת לי אוכל, עושה קניות ומנקה את הבית.
"בוקר טוב" היא אמרה והניחה את כוס הקפה שאני שותה כל בוקר על הדלפק.
"תודה" אמרתי ושתיתי מהר את הכוס.
"יום טוב" היא אמרה שיצאתי מהבית.
נכנסתי למפקדה והלכתי ישר למשרד שלי כי הייתה לנו ישיבה.
"במה אנחנו עוסקים היום?" שאלתי את ג׳ון
"היום אנחנו עוסקים באבא שלך וברצח של ליאן. מצאנו דברים חדשים וצריך שתדע את כולם" הוא ענה והכין דברים אחרונים.
"אוקיי בואו נתחיל" אמרתי וקיוויתי שהייתי מוכן.
מוכן לכל העובדות והדברים שאני עומד לשמוע עכשיו.

תגיבו מה דעתכם⁦♥️⁩
מקווה שנהנתם💖