אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 100 ♡

נקודת מבט ליאן:

"אז בגללו עזבת אותי?" שמעתי קול מאחוריי והסתובבתי
"ראיין?" פלטתי בהפתעה
"בכבודי ובעצמי" הוא ענה
"מה אתה עושה פה..?" שאלתי
"בשביל המניאק הזה שעומד ליידך עזבת אותי אחרי שנתיים שכל מה שעשיתי זה לעזור לך??" הוא התעלם משאלתי ושאל.
הוא הסתכל עמוק לתוך עיניי במבט רצחני.
נשכתי את שפתיי והרכנתי את ראשי.
הרמתי אותו בחזרה כשנשמע קול חבטה וצעקות של אנשים.
תומר שכב מעל ראיין והחטיף לו מכות.
"תומר דיי" צעקתי וניסיתי להוריד את תומר אבל הוא היה חזק מדי.
"א. בחיים שלך אל תדבר אליי ככה למה אם אני רוצה אתה מת כאן ועכשיו.
ב. אני בטוח שליאן מודה לך על מה שעשית אבל כאן זה נגמר. אל תתקרב אליה" תומר אמר באיום וכולם השתתקו.
תומר קם מראיין וראשו של ראיין היה כולו דם.
"מ..מה?" מלמלתי בפחד
מה תומר עשה לו..?
תומר הביט בי וראה עד כמה אני מזועזעת.
הוא לא נתן לא אפשרות להגיב ומשך בידי ודחף אותי חזרה למכונית.
הוא לא אמר מילה ונכנס למקום הנהג.
הוא לפט את ההגה חזק כל-כך ונסע במהירות מטורפת. הוורידים שלו כמעט יצאו מהמקום.
"תומר תרגע" צעקתי עליו
הגענו מהר לבית שלו.
"תסיע אותי לבית שלי" אמרתי ולא הבטתי בו.
"ליאן תצאי" הוא אמר ופתח את הדלת שלי
"לא רוצה" אמרתי כמו ילדה קטנה
"עכשיו ליאן" הוא אמר ואני לא הגבתי.
הוא משך בידי בחוזקה וגרר אותי פנימה.
"תומר מה אתה עושה?" צעקתי
זה כאב. הוא החזיק חזק את היד שלי והידק את האחיזה שצעקתי.
הוא פתח את דלת הבית שלו, טרק אותה ואותי על הדלת.
הגב שלי כאב כל כך.
תומר התקרב אליי קצת ופחדתי כל כך.
הזכרונות רצו במוח שלי.
הירייה שלו בבן אדם.. הירייה שלי באבא שלו.
דם. אקדחים. מוות.
לפתע הוא התרחק ממני והסתכל על עצמו.
הוא נראה מזועזע ולא הבנתי כלום.
הוא הזיז אותי בעדינות מהדלת ויצא ממנה בטריקה.
מה קרה כאן הרגע?

נקודת מבט אייל:

התארגנתי ושנכנסתי לחדר שלי שי נרדם לי על המיטה.
גיכחתי למראה שלו והבטתי בו.
הוא כל כך יפה.
התקרבתי למיטה והתיישבתי לידו.
העברתי את היד בשיער שלו בלי להוריד את המבט שלי ממנו. המשכתי ללטף את שערו בעדינות,
עד שיתעורר.
שי התחיל לפתוח את עיניו ברוך כזה שגרם לי לחייך.
"בוקר טוב" אמרתי בצחוק, מביט בעיניו הבורקות מהשינה.
הוא חייך אלי. "אתה לא יכול לסבול את העובדה שאני נח נכון?"
התקרבתי אליו ונשקתי לראשו, צוחק.
"טוב, יאללה , קום תתארגן, אנחנו יוצאים."
"לאן ?" שי התרומם מעט מתנוחתו ושאל ברוגע, היה נדמה שבראשו להעביר את שאר היום במיטה, עם סרט , ולא לעשות משהו מיוחד למרות שזה הוא שרצה שנצא.
"שי נו מה נרדמת לי פה יאללה קום הולכים" אמרתי וקמתי מהישיבה לידו.
"בוא נישאר פה" הוא אמר וחזר לתנוחה בה הוא נרדם לי על המיטה.
"שי קום" אמרתי ומשכתי את השמיכה שלי ממנו
"אתה מעצבן" הוא אמר והתיישב על המיטה
"תודה" אמרתי בחיוך ונשקתי לשפתיו.
יצאתי מהחדר שלי ופניתי למטבח לשתות משהו.
הוצאתי כוס ואת המרכיבים הדרושים להכנת קפה.
פתאום הרגשתי זוג ידיים מתלפפות סביב הבטן שלי ונשיקות עדינות הונחו על צווארי.
"שי" אמרתי והוא התעלם ממני והמשיך לנשק אותי.
הוא עלה לאוזן ונשך נשיכה עדינה את התנוך שלי.
הסתובבתי במהירות והתקדמתי לשי כך שהוא נשען על הדלפק ואני כולא אותו בין ידיי.
"אל תתגרה בי" אמרתי לו והוא חייך חיוך שגרם לי לעצור ולהתרכז בו.
שהוא קלט שאני מביט בו ממושכות הוא נשך את שפתיו וגרם לי ללב שלי להסתובב.
"אל תעשה את זה" אמרתי לו והוא חייך
"אני אוהב אותך" הוא אמר והניח נשיקה על שפתיי
"גם אני" הודתי
"טוב יאלה יוצאים לאכול. הרעבת אותי למוות" שי אמר והעיף את הידיים שלי שכלאו אותו.
"אשמתי שנרדמת על המיטה שלי?" שאלתי וויתרתי על הקפה שלי.
"כן, הלכת להתקלח" הוא אמר
"בוא פשוט נצא" נאנחתי ולקחתי את המפתחות של הרכב שלי.
נסענו למסעדה ברחוב צדדי והתיישבנו.
אכלנו ודיברנו ואחר כך חזרנו לבית שלי.
"וואו זה היה טעים" שי אמר ונשמט על הספה
"מסעדה טובה" אמרתי
"אתה יודע ש-" הוא התחיל לומר אך צלצול הטלפון שלי קטע אותו.
"חכה רגע" אמרתי ועניתי
"אייל מתוק שלי מה נשמע?" קולה של אימי בקע מהטלפון.
"היי אמא" עניתי לה ושי הביט בי במבט של מלאך
"ליאן ותומר כנראה מגיעים מחר לארוחה אצלנו, מה דעתך שתבואו גם?" היא שאלה אותי
"בערב?" שאלתי
"כן" היא ענתה
"שי אתה פנוי מחר בערב?" שאלתי את שי והוא הנהן.
ההורים שלי יודעים שאני הומו, שאני עם שי.
"אנחנו נבוא אמא" אמרתי לה
"יופי נשיקות" היא אמרה וניתקה
"אז.. מחר ארוחה אצל ההורים שלך?" שי שאל בחיוך תחמני
"למה? מה אתה מתכנן?" שאלתי והתקרבתי אליו
"כלום" הוא הרים את ידיו כחף מפשע וחייך.
"שי" קראתי בשמו ונעמדתי מולו
"אייל" הוא אמר והחיוך לא ירד לא מהפנים
"אתה מייאש אותי" צחקתי
"סתום" הוא צחק גם וקם מהספה
"אני אוהב אותך" אמרתי לו
"אני אוה-" הוא אמר וצלצול טלפון נוסף קטע אותו אך הפעם הצלצול לא היה שלי אלא של שי.
"הלו" הוא הפך לרציני וענה
"איפה אתה?" הוא שאל והתחיל להתקדם לכיוון הדלת.
"כמה דקות" הוא אמר וניתק את השיחה.
"אייל אני חייב ללכת" הוא אמר והביט בי
"קרה משהו?" שאלתי ודאגה התחילה להתפשט בליבי.
"לא משהו שאני יכול להגיד לך. מצטער" הוא אמר וריכך את מבטו
נאנחתי והוא הסתובב ויצא מהבית.
החלטתי שאין טעם ללחוץ עליו לספר לי ושזה כנראה משהו חשוב. אם הוא ירצה, הוא יספר.
נאנחתי פעם נוספת והלכתי לחדר שלי.

נקודת מבט תומר:

מה עשיתי? מה עשיתי?
יצאתי מהחדר שלי בסערה והשארתי שם את ליאן.
נכנסתי לאוטו ונסעתי במהירות הכי גבוהה והרגשתי את הכעס בי שלא נרגע.
ידעתי מי הבן אדם היחיד כרגע שיוכל לעזור לי ונסעתי לבית שלו מבלי לחשוב.
חניתי כמו מטורף ליד ביתו של שי ונכנסתי.
הוא לא היה בבית, בטח עם אייל.
התקשרתי אליו וניסיתי לשלוט בעצמי.
"הלו" הוא ענה
"שי אתה יכול לבוא לבית שלך?" שאלתי ואגרפתי את ידיי
"קרה משהו?" הוא שאל בדאגה
"אתה יכול לבוא?" שאלתי פעם נוספת
"כמה דקות" הוא ענה וניתק לי.
התיישבתי על הספה ועבדתי על התרגילים שהפסיכולוג שלי אמר לי לעשות ברגע שאני נכנס למצב כזה.
לאחר כמה דקות דלת הבית נפתחה בתנופה ושי עמד בפתח.
"תומר מה קרה?" הוא שאל והתיישב לידי
הוא ראה מה שאני עושה ועזר לי.
הכעס בי התחיל להעלם ונשמתי לרווחה.
"הפעם יצאת מזה בטוב" הוא אמר ונשען על הספה
"אני לא יכול עם זה יותר שי" הודתי
"אתה חייב להתמודד עם זה" הוא אמר
"פגעתי בליאן.." מלמלתי
"מה?!" הוא שאג
"הכאבתי לה, זרקתי אותה על הדלת, הפחדתי אותה. מה עשיתי?" שאלתי את עצמי
"איך הגעת למצב הזה?" שי שאל מזועזע
"ראיין הזה הופיע מולנו שטיילנו. העלה לי את העצבים" אמרתי
"תומר אתה חייב לטפל בזה. תחזור לפסיכולוג" הוא אמר
"שום סיכוי" התנגדתי
"תומר אם לא תלך, מה שעשית לליאן יקרה שוב ויכול להיות שביותר גרוע" הוא אמר בכעס
"אני לא מסוגל" אמרתי בכנות
"אתה מסוגל. איפה התומר שאני מכיר?" הוא שאל אותי
"נעלם" אמרתי
"פשוט נעלם" חזרתי על עצמי
"הוא לא. הוא יחזור" שי אמר וטפח על גבי.
"יהיה בסדר תומר. תראה לאיפה הגעת" הוא אמר
נאנחתי.
"תחזור לליאן. תספר לה, תסביר לה. היא תסלח לך. היא אוהבת אותך" שי אמר
"אני מקווה" אמרתי וקמתי ממקומי
"תודה שי" הודתי לו ובליבי על חבר כזה.
"תמיד" הוא חייך ויצאתי מביתו.
נכנסתי למכונית בחוסר כוחות והתחלתי לנסוע הביתה שהראש שלי מפוצץ במחשבות.
האם לספר לליאן?
האם היא תצליח לסלוח לי ולא להרוס את מה שהתחלנו לבנות שוב אחרי 5 שנים?

הגענו לפרק 100😍

מה יקרה בין ליאן ותומר ?

והאם הכל יישאר טוב בין שי לאייל עוד הרבה זמן?

תודה על הפרגונים והתגובות💕

מקווה שאהבתם⁦♥️⁩