"קמיל!" מריל נכנסה לחדרה של קמיל, פותחת את התריסים. "בוקר טוב, מון שרי. תתחילי להתארגן."
ובזאת מריל יצאה מחדר בתה, עוברת לחדרה של אמילי.
קמיל פקחה את עינייה. אליוט כבר לא לצידה, הוילונות עדיין מוסטים. היא נזכרה באדוארד, ומיד זינקה מהמיטה והחלה להתארגן.
אדוארד, בניגוד אלייה, מוכן ומזומן כבר זמן מה.
הוא לא רצה לאחר לקמיל, והוא יושב במטבח יחד עם כוס קפה, שקוע במחשבותיו על שכנתו היפה.
הוא לא הפסיק לחשוב עלייה, עוד מהרגע הראשון בה ראה אותה.
למעשה, הוא משוכנע שהוא אפילו חלם עלייה בליל אמש.
והוא משתוקק לראות אותה שוב.
הדקות עברו. אדוארד יצא מביתו וחצה את הכביש לביתה של קמיל.
וקמיל כבר עמדה בפתח הדלת. אך היא לא פתחה אותה עדיין. היא ראתה את אדוארד ממתין בסבלנות מחוץ לביתה, ממש כפי שהבטיח.
"מר, אני יוצאת!" היא הכריזה. מריל מיד באה להיפרד מבתה – הרגל.
"גם אני." אמילי ירדה במהרה במדרגות. קמיל נאנחה. אמילי מיד יצאה מהבית, משאירה את הדלת פתוחה ואת קמיל הממהרת לעבור בעדה גם כן.
אדוארד ראה את דלת הבית נפתחת והזדקף. ילדה, אחותה, הוא שיער, יצאה מהדלת והחלה ללכת לעברו. היא בחנה אותו, הוא חייך אלייה מעט. היא מיד הסתובבה אל קמיל, חייכה וקרצה חיוך שובב לעבר קמיל ומריל לפני שהמשיכה בדרכה.
כמה שניות לאחר מכן, קמיל יצאה גם כן. מריל בחנה את אדוארד גם כן, וצפתה בבתה הולכת לכיוונו ונעצרת מולו. היא תדבר איתה עליו, מריל חשבה וסגרה את הדלת.
"בוקר טוב." אדוארד בירך עם חיוך קטן.
"בוקר טוב." קמיל חייכה חיוך קטן גם כן והחלה ללכת, אדוארד לצידה.
"איך ישנת?" הוא פצה את פיו לאחר כמה שניות.
"בסדר," היא משכה בכתפייה. היא ישנה זוועה, אליוט בעט בה כל הלילה. "מה איתך?"
"בסדר."
הם המשיכו לשוחח מעט על כל מיני שטויות עד שעברו את שער בית הספר והגיעו לכניסת הבניין.
"נתראה בספרייה." אדוארד הודיע והוסיף קריצה לפני שהלך לדרכו.
קמיל לא ידעה איך להרגיש. זה חדש לה.
אבל היא אהבה את ההרגשה הזרה הזו.
היא הלכה לכיתתה.
וקמיל חשבה במשך כל השעתיים האלה, על הכל. אך יש דבר אחד שהיא לא הבינה.
היא כל כך חכמה, ציונייה מושלמים. היא יודעת כל כך הרבה, איך זה שהיא לא מצליחה לפענח את הרגשות שלה?
הרי היא קראה על זה כל כך הרבה, מדוע היא לא מצליחה להבין מה היא מרגישה?
בהישמע הצלצול להפסקה, קמיל אספה את חפצייה והחלה להתקדם לכיוון ספריית בית הספר. שגרה.
אך הפעם, היא לא הצליחה להבחין אם היא יותר לחוצה או נרגשת.
קמיל האטה את קצב הליכתה כשהבחינה באדוארד עומד בכניסה לספרייה ומחכה לה.
היא נעמדה מולו, מלמלה שלום יחד עם חיוך קטן ומובך. אדוארד החזיר שלום עם חיוך גדול לפני שהם נכנסו יחד אל הספרייה.
YOU ARE READING
לא רק ידידים
Romance"לא יכול לקרות בינינו כלום. הרי אנחנו רק ידידים." הוא, שבדיוק עבר עם משפחתו לצרפת, לא ציפה שהאדם הראשון במעגל החברים החדש שלו תהיה נערה יפה שהכיר בספריית התיכון. אך מהרגע הראשון, לא היה לו ספק שהיא מיוחדת. והיא, לא ציפתה שהנער החדש בבית ספרה ינפץ את...
