34

97 12 3
                                    

"אני בהלם." הוא הכריז בתום הסיבוב החמישי, בוהה במסך בעוד קמיל עשתה את ריקוד ה"אתה פאקינג לוזר" שלה. ריקוד שהיא רקדה יותר מדי בשעה האחרונה.
"אמרתי לך שאנצח. לוזר."
"אולי נשחק משחק אחר?"
"לא!! אני מעדיפה לפרוש בשיא." הכריזה והחלה ללכת להחליף את הדיסק בנגן.
"אבל קמיל!!" הוא מיהר אחריה. "את יודעת שאני שונא להפסיד!"
"בעיה שלך." היא צחקה ושלפה דיסק רנדומלי מהמדף.
"parachutes."
"מה?"
"השם של האלבום שאת מחזיקה. של קולדפליי."
"אה."
"יש שם אחלה שירים אם את רוצה." היא משכה בכתפייה והחליפה בין הדיסקים.

"אז מה את רוצה לעשות אם לא להפסיד לי במשחק אחר?" שינה נושא. היא גילגלה את עינייה.
"לא יודעת. מה שאתה רוצה." הפעם היה תורו לגלגל את עיניו.
"רוצה לקרוא ספר? אנחנו יכולים להמשיך את אובססיה."
"זה אצלי בבית."
"אה... אז רוצה שנקרא ספר מאצלי? יש לי כמה."
"בטח. אבל בתנאי שאתה בוחר." הוא צחק והינהן, והיא עקבה עם עינייה אחר אדוארד בעוד הוא הלך אל צידו השני של החדר; אל שלושת מדפי הספרים שלו.

"יש לי הרגשה שקראתי את כולם." היא צייצה.
"גם לי." היא צחקה וצפתה בו שולף את הספר שבחר. "העסקה. מכירה?"
"שמעתי עליו, אבל עוד לא הספקתי לקרוא אותו. לא ידעתי שאתה בקטע של ספרים כאלה."
הוא משך בכתפיו והתיישב על אדן החלון. "אוו, אולי נביא חטיפים?, ושמיכה. יהיה הרבה יותר כיף."

כחצי שעה לאחר מכן, קמיל הייתה מכורבלת בזרועותיו של אדוארד.
השמיכה מעליהם, וקערות החטיפים הריקות מונחות מצידו השני של אדוארד.

שניהם מרוכזים - אדוארד בקריאת הספר, וקמיל בקולו המלאכי.
""אתה באמת מתכוון לאכול את כל זה?"', הוא מחייך. "כמובן, אני ילד, אני צריך לגדול." אדוארד הקריא.
"מזכיר לי אותך." קמיל עקצה, וחייכה כשאדוארד פרץ בצחוק.
הפרפרים בבטנה התעוררו לחיים. שוב.

"אני הולך להחליף דיסק." הודיע, ויצא מבין השמיכות.
"יש לי אלבום להשמיע לך, אני חושב שתאהבי אותו." החיוך של הפניו שומר סוד, והוא לקח את הזמן כשטיפס מעל קמיל בשביל לרדת ממושב החלון.
עינייה לא עזבו את שלו כשהיה מעליה, והדם זרם אל לחייה כשהבינה שמבטו על שפתייה.
למה הוא מחכה? כשעיניו פגשו בעינייה סוף סוף, לא היה דבר שרצה יותר מלהרגיש את שפתייה על שלו.
בעצם, למה הוא מחכה?

הפרפרים בבטנה של קמיל רקדו בציפייה. לעזאזל, אפילו היא השתוקקה לשפתיו. אבל היא לא תודה בזה. לא בפניו. מבטה ירד לשפתיו, והיא התפללה בשקט שירכון אלייה. רק קצת...
שפתיו התקרבו לשלה, רק סנטימטר אחד מפריד ביניהם. למה היא מחכה?

צרחות נשיות קטעו את חוט מחשבתם. עיניהם של השניים נפערו, והם מיד מיהרו לצאת מהחדר אל הקומה התחתונה.
צעדיהם מהירים מתמיד, אגרופיו של אדוארד קפוצים בעוד הוא מתקדם אל הסלון, קמיל לצידו.

לא רק ידידיםWhere stories live. Discover now