לא רק ידידים

32

הם ישבו יחד על מיטתו של אדוארד, כאשר מגוון דפים, ספרים, מחברות, מילון מילים ופתקיות עליהם.
"אלה מילות מפתח, באודין. אתה חייב לדעת אותן כי הן הבסיס להכל. לשפה, ולמבחן שלך." הסבירה קמיל בקלילות, ידה הימנית כותבת במהירות כמה מילים על הדף הריק שנתן לה אדוארד לפני כמה דקות.
"אני יודע, אבל הן נשמעות אותו דבר ואני לא מצליח לזכור אותן. בכלל, הכל בצרפתית נשמע אותו דבר. הגעתי למסקנה שההבדל היחיד הוא טון הדיבור."
"למה אתה מתכוון?" היא הרימה את מבטה לרגע, לפני שחזרה לכתוב.
"למשל, אם את במצב רוח טוב ומדברת בצרפתית, אז המילים שאת אומרת נשמעות כמו איזו שפת אהבה סקסית. לעומת זאת, אם תגידי את אותן מילים בדיוק בטון קצת יותר עצבני – הן יישמעו כאילו את אומרת לי ללכת לזיין את עצמי." הסביר. היא פרצה בצחוק.
"אזכור את זה כשאגיד לך ללכת להזדיין."
"למה את מחכה?" הם צחקו.

"קח." היא אמרה לאחר כמה רגעים, והושיטה לו את הדף עליו כתבה.
"מה זה?" הוא לקח את הדף, עיניו מרפרפות על הכתוב.
"כתבתי כאן את רוב המילים שאתה צריך לדעת. כתבתי אותן בצרפתית, תירגמתי אותן לאנגלית והוספתי את הפירוש שלהן באנגלית. אה, וגם כתבתי איך מבטאים אותן." עיניו נפערו.
"לזה לא ציפיתי." הוא אמר בשקט והביט במילים. ציחקוקה השקט העלה חיוך קטן על פניו.
"יש לך כתב יפה."
"תודה."
"איך אומרים 'תודה על הכל' בצרפתית?"
"מרסי פור טו." אמרה, המילים מתגלגלות על לשונה בעוד המבטא הצרפתי שלה מנשק אותן. הוא חייך. אל תשתקי לעולם, אישה.
"מרסי פור טיו",
"טו."
"טיו."
"טו."
"טיו."
"טו!"
"טיו! אני אומר את זה בדיוק כמו שאת אומרת את זה, מה את רוצה?"
"אתה לא אומר את המבטא. זה או שיש לך את זה, או שאין לך את זה." הסבירה. "טו."
"מה זה אמור להביע? היית מתה למבטא הבריטי שלי!"
"ואתה היית מת למבטא הצרפתי שלי!"
"נכון." היא הסמיקה. "מרסי פור טיו."
"טו!!!" הוא צחק.

"אני לא אעבור את המבחן הזה בחיים." הוא רטן, ונשכב לאחור.
"אל תגיד את זה." היא מיהרה להתקרב אליו, ולהתיישב לצידו.
"אבל זה נכון. הצרפתית שלי יותר גרועה מהאנגלית של אליוט." היא צחקה.
"אלו שתי שפות שונות, אד. והוא ילד בן שש. אל תשווה את עצמך אליו. חוץ מזה, אל תשכח שהוא צרפתי. הוא גדל כאן. אתה, לעומת זאת, לומד את השפה מאפס. חשבת לקחת מורה פרטי?"
"דיברתי על זה עם אמא שלי כמה פעמים. היא אמרה לי לעשות מאמץ." הוא נאנח.
"ומה אם אדבר איתך רק בצרפתית?" הציעה לאחר כמה רגעים של דממה.
כן, אישה, בבקשה! "אני לא אבין מילה."
"אבל ככה תלמד..."
"אני לא יודע, קמיל. אני רוצה להבין אותך."

היא רכנה ולקחה פתק רנדומלי, עליו הם כתבו מילה בצרפתית ואת התרגום שלה לא מזמן.
"יש לי רעיון." היא אספה את כל הפתקיות בזריזות. "תשנן את המילים, ואת התרגום שלהן, ואז אנסה לבחון אותך עליהן."
"כבר ניסיתי את זה –"
"תשתוק, עוד לא סיימתי." קטעה אותו והושיטה לו את הפתקיות. "בכל פעם שתצליח, אביא לך..."
נשיקה! תגידי נשיקה! או יותר טוב, צרפתית!! אישה!!! "...קצת מהחטיף האהוב עליך." אה.
"סיכמנו. אלך להביא לנו כמה חטיפים."
"כמה??? אחד זה מספיק."
"ברנרד, שכחת עם מי את מדברת?"
"צודק. אבל תישאר כאן, אני אביא לנו. אתה חולה וצריך לנוח."
"אני גם ככה לא נח!" הוא קרא מאחורייה, ומיהר לעשות את דרכו אחרייה אל מחוץ לחדר.
"אז לך תנוח!" היא הסתובבה לכמה שניות, לפני שהחלה לרדת במדרגות.
"לא רוצה! אני רוצה לבחור את החטיפים!"
"אז בוא תבחר את החטיפים, קידו! אבל אחרי זה אל תבכה כשלא תרגיש טוב."
"קראת לי קידו הרגע?" הוא משך בידה, עצר אותה ממש כשירדה את המדרגה האחרונה.
"כן." חיוך גאה מצא את מקומו על פנייה.
"פדופילית!"
"אבל אתה יותר גדול ממני!"
"אז איך אני קידו?"
"אתה קידו בנפש. קידו."
"טוב, ילדונת." הוא צחק, שיחרר את ידה והחל לעשות את דרכו אל המטבח.
"היי!"
"רוצה פרינלגס?"
"אתה כבר יודע את התשובה."
"צודקת. אביא 3." היא צחקה. "דוריטוס?"
"קח מה שאתה רוצה. לא משנה לי."
"אז למה את צופה בי עם העיני נץ שלך, אישה?" הוא שאל בעודו שופך את כל החטיפים לקערה אחת ענקית.
"אני משגיחה עליך, שלא תשפוך גם את מעט השכל שלך בטעות." הוא צחק. הייתי שופך משהו אחר, למקום אחר -
"רוצה קולה? אני לוקחת לי," היא קטעה את מחשבותיו. הוא הינהן.
"אחכה לך למעלה."
"אוקי דוקי."