לא רק ידידים

17

"האוכל ממש טעים, דרך אגב." היא מלמלה. אדוארד הינהן.
"ממש בא לי פיצה." הוא סיפר.
"אתה אוכל תפוחי אדמה ומדבר על פיצה?" היא צחקה. "תסיים לאכול קודם."
"מעט תפוחי אדמה לא ימנעו ממני לרצות."
"זה דפוק." היא צחקה. אדוארד ציחקק והמשיך לאכול.
"עשית לי חשק לגלידה." הוא המשיך.
"תסיים לאכול קודם."
"אולי שבוע הבא נזמין ביחד פיצה?"
"כל עוד זה בלי אננס." היא ציחקקה.
"לעולם לא!" הוא נשף, קמיל צחקה והמשיכה לאכול.
"פעם נחנקתי מזה." הוא סיפר והמשיך למלא את פיו בכמה תפוחי אדמה.
קמיל ציחקקה והנידה בראשה. "אתה מוכשר."
"אני יודע." הוא הרים את ראשו בגאווה. קמיל צחקה.
הוא חייך אלייה. קמיל חייכה גם כן והמשיכה לאכול מעט.

"בהתחלה הופתעתי, אבל תראי אותם עכשיו." אמרה מריל לברידג'ט.
"קמיל לא מדברת עליו." היא המשיכה. קמיל הרימה את ראשה למשמע שמה.
"גם אדוארד לא." אדוארד הרים את ראשו גם כן, למראה של ברידג'ט ומריל צוחקות ומרכלות.

"את זה דווקא צפיתי." הוא לחש לקמיל. היא צחקה והינהנה כאות הסכמה. היה לה מוזר לשבת ככה, עם אדוארד, משפחתו ומשפחתה, אך זה הרגיש כל כך... רגיל.

"אם נמצא את עצמנו במצב הזה שוב, תזכירי לי את השיחה הזאת." הוא ביקש. קמיל ציחקקה.
"אם לא אשכח."
"אני סומך עלייך." הוא חייך אלייה. ושוב, ההרגשה המוזרה הזו בבטנה של קמיל, מהי?
קמיל הרכינה את ראשה חזרה אל צלחתה.

"אחרי האוכל יש קינוח מיוחד." הוא הודיע, מסתכל על קמיל המשועשעת, אל תוך עינייה.
"ומהו?" היא שאלה.
"עוגת שוקולד." הוא חייך. "אבל יש גם קצפת שהכנתי." הוא המשיך בגאווה.
"אני כבר לא יכולה לחכות." היא חייכה, "אני בטוחה ששכחת סוכר." אדוארד צחק.
"תתפלאי."
"אני מתפלאה." הם צחקו.
הם שכחו לחלוטין מקיומן של שאר המשפחות, שדיברו על כמה אדוארד וקמיל מתאימים אחד לשנייה.
"רוצה לשחק פלייסטיישן אחרי האוכל?" הוא הציע, קמיל הינהנה.
"אני מקווה שהפעם תפסידי בכבוד." הוא המשיך.
"אל תעצבן אותי. יש לי כריות ואני לא מפחדת להשתמש בהן." היא זקפה את אצבעה לעברו. אדוארד צחק.
"אני אחביא אותן מראש." הוא הודיע. קמיל צחקה.

ומבלי ששמו לב, סובבי השולחן נעמדו והחלו לפנות את צלחותיהם, וכך גם קמיל ואדוארד.
לאחר מכן, אדוארד גרר את קמיל אל חדרו.
"תתכונני להפסיד." הוא חייך בעוד הוא סגר את הדלת.
"אידיוט." היא צחקה והתיישבה אל מול המסך, לוקחת שלט אל ידייה. אדוארד צחק גם כן והתיישב לצידה, מפעיל את המשחק.

לאחר חצי שעה וכמה סיבובים, הם ירדו לאכול את הקינוח.
"תפסיד בכבוד." היא אמרה בגאווה אל אדוארד בעודם יורדים במדרגות.
"תיזהרי ממני, יש לי כריות." הוא השיב. הם צחקו.

הם התיישבו ליד השולחן, וחיכו בסבלנות עד שיקבלו צלחת עוגה גם כן.
כאשר ברידג'ט הגישה לקמיל צלחת עוגה, קמיל הודתה לה והניחה את הצלחת מולה. אדוארד הפנה את מבטו אלייה, מחכה. קמיל גילגלה את עינייה בצחקוק ולקחה את הביס הראשון מן עוגת השוקולד, ובחנה את הטעם הטעים בפיה. לאחר כמה שניות, היא חייכה מעט והינהנה אל אדוארד. חיוך רחב עלה על פניו, ורק אז הוא התחיל לאכול גם כן.
"ברידג'ט אופה מעולה." קמיל אמרה, וצחקה כשאדוארד החזיר אלייה מבט עצבני – אך ציני.
"אבל מה את חושבת על הקצפת?"
"שכחת סוכר." היא צחקה. אדוארד גילגל את עיניו. "היא מאוד טעימה."
אדוארד חייך חיוך רחב. "בתיאבון."
"גם לך."