"אתם שקטים." סבסטיאן ציין בעוד כולם ישבו בסלון. ההורים היו במטבח, ואירגנו את ארוחת הערב, שילוב של ארוחת חנוכה וארוחת חג המולד, בעוד אליוט הכריח את השאר לשחק איתו את המשחק האהוב עליו, 'מהירות הג'ונגל'.
"מי?" אמילי שאלה אותו בבלבול.
"קמיל ואדוארד. זה מוזר. בדרך כלל הם לא סותמים את הפה." הוא הסביר, זוכה לצחוק ממדלן ואמילי.
"נו, תתרכזו!" אליוט נזף.
"אנחנו מרוכזים." קמיל ענתה, מנסה לחפות על העובדה שהם באמת שקטים. אדוארד התנהג מזור מאז שיחת הטלפון ההיא, ולה הייתה תחושה רעה. שניהם נסגרו.
"לא, בלי קשר למשחק. הכל טוב?" סבסטיאן התעקש. קמיל הינהנה.
"ניצחתי!" אליוט הכריז לאחר דקה. "בואו נשחק שוב!"
"אני צריכה לשירותים." אמילי קמה.
"ואני רעב." סבסטיאן קם. "מדלן איתי." הוא עזר גם לה לקום.
"אני צריך להתקשר לאחל חג מולד שמח לקרובי משפחה." אדוארד קם גם כן.
"אני אשחק איתך." קמיל חייכה מעט. אליוט זעף בתגובה.
"לא, את לא כיפית לבד." הוא קם והלך גם כן, משאיר את קמיל מאחור. היא נאנחה ואספה את המשחק, מניחה אותו על שולחן הקפה לפני שהיא עלתה אל החדר שלה ושל אדוארד.
היא לא הופתעה כאשר אדוארד ישב על המיטה, מביט מחוץ לחלון.
"באיזה שלב שמים את המתנות מתחת לעץ?" קמיל שאלה, מעמידה פנים שהיא לא שמה לב למבטו המהורהר.
"מה?"
"המתנות. מתי שמים אותן מתחת לעץ? אף פעם לא חגגתי את חג המולד קודם." היא הסבירה. זו תהיה הפעם הראשונה בה משפחתה תחגוג את חג המולד, ומשפחתו של אדוארד תחגוג את חג החנוכה.
"אה. מתי שאת רוצה." הוא משך בכתפיו.
"אתה מתנהג מוזר." היא שילבה את ידייה ונשמה עמוק. הוא מסרב לשתף אותה וזה מתחיל לעצבן אותה. הוא מרחיק אותה.
"אני לא."
"בטח." היא הצביעה על בקבוקי האלכוהול הריקים שהוא עדיין לא זרק. "בקטנה כזה." היא אמרה בסקרסטיות. הוא גיחך.
"אני יכול לבקש ממך משהו?" הוא שאל בשקט, מתקרב אליה ועוטף את פנייה בידיו, מכריח אותה להביט בו. היא הינהנה בלית ברירה. "בואי נשכח שאתמול קרה. נדבר על זה כשנחזור הביתה, בסדר?"
"אבל –"
"אני מבטיח לך שזה שום דבר."
"אם זה שום דבר, למה אתה לא מספר לי?" היא שאלה בשקט, עינייה נוצצות. ליבו התכווץ בכאב.
"כי אני מטפל בזה."
"במה?"
"בזה." הוא אמר שוב. היא נאנחה, אך הינהנה.
"אני אלך לשים את המתנות מתחת לעץ." היא מילמלה והתרחקה ממנו. היא ידעה שהוא ביקש ממנה להתנהג כרגיל, אך היא הייתה פגועה מזה שהוא לא משתף אותה במה שמעיק עליו.
"קמ," הוא חסם את הדלת. היא לא הסתכלה עליו. הוא נאנח.
"זו הייתה ג'נה." הוא אמר בשקט. היא קפאה, והרימה אליו את מבטה בחשש.
"מה?"
"בשיחת טלפון. זו הייתה ג'נה." הוא חזר על עצמו.
"מה היא רצתה?"
"היא..." הוא עצר, לא יודע איך להסביר את זה. "ערכה תמונה... שלנו."
"שלנו?"
"לא, שלי ושלה."
"מה? תמונת... ניודס?"
"משהו כזה." הוא מילמל. היא לא הגיבה. "אני לא יודע מה היא מתכוונת לעשות עם התמונה." היא עדיין לא הגיבה. אז הוא המשיך. "אבל אני מתכוון לטפל בזה."
"תמונה ערוכה זה מה שגרם לך לבכות?" היא שאלה בשקט. הוא הינהן לאחר כמה רגעים ארוכים. היא הינהנה מעט, לא יודעת מה להגיד.
"אנחנו יכולים לעבור הלאה עכשיו?" הוא שאל בשקט, ידיו עדיין עוטפות את פנייה כאשר הוא חיפש את מבטה. היא הינהנה שוב. הוא נשק למצחה ומשך אותה לחיבוק חזק.
"אני אוהב אותך, את יודעת?" היא הינהנה. הוא נאנח והידק את אחיזתו בה.
"הדאגת אותי." היא מילמלה אל תוך חזהו.
"אני מצטער."
"זה בסדר," היא אמרה לבסוף, נושמת עמוק. "אני הולכת לשים את המתנות מתחת לעץ. נדבר על זה שוב בבית?" היא שאלה, מחליטה להיענות לבקשה שלו. הוא חייך והינהן.
כשעתיים לאחר מכן, כולם לבשו סוודרים של חג המולד והתיישבו סביב השולחן הארוך, מגוון רחב של אוכל לכל אורך השולחן – מהודו צלוי וסלטים ועד לביבות תפוחי אדמה וחלות. כולם בהו בשולחן בהתפעלות.
"אני מציעה שלפני שנתחיל לאכול, נדליק נר ראשון של חנוכה?" מריל שאלה.
"כן!" אליוט קפץ במקומו, מדלג להביא את החנוכייה.
"מה?" אדוארד שאל את קמיל.
"אתה תראה." היא חייכה. זה היה מקסים לראות את הפעם הראשונה בה אנשים חוגגים את החג שלהם, את האווירה המיוחדת במינה ששררה בבקתה. דקה לאחר מכן, אליוט חזר עם החנוכייה, וז'אן הכין את הנרות ומצית.
"בדרך כלל מדליקים את החנוכייה עם שמן, אבל אנחנו לא חשבנו שזה יהיה חכם להביא שמן לבעירה לבקתת עץ." ז'אן הסביר בגיחוך. "למרות שאפשר להשתמש בשמן זית."
"אז אתם פשוט מדליקים נרות?" ג'יימס שאל.
"לא בדיוק. אנחנו חוגגים את נס חג החנוכה, שזה, בקצרה – פך שמן הספיק להדליק את המנורה בבית המקדש למשך שמונה ימים ולסמן את ניצחון המכבים." ז'אן הסביר.
"ואיך זה קשור?" אדוארד הצביע על החלה והלביבות.
"לביבות כי זה מטוגן וחלה כי זה טעים ומזוהה עם היהדות." קמיל הסבירה ומשכה בכתפייה.
"למה לא צ'יפס?" הוא המשיך. היא כיווצה את גבותייה.
"האמת, עכשיו שאתה אומר את זה, זה נשמע ממש הגיוני –"
"מסורת זו מסורת." מריל קטעה אותה.
"אהא." היא ואדוארד ענו ביחד.
ז'אן הדביק את הנר הראשון בקנה, והדליק את השמש. הוא נתן לאליוט להחזיק אותו להדליק את הנר. "קמיל, אמילי, סב, אתם הולכים לברך איתו?"
"לא!" אליוט ענה במקומן. "אני לבד!"
"שמעת את הילד..." אמילי משכה בכתפייה, קמיל מהנהנת באישור. אף אחת מהן לא רצתה לשיר ליד משפחת באודין.
"פחדניות." סבסטיאן עקץ.
"תברך איתו אתה." אמילי אמרה. הוא השתתק, זוכה לצחוק מכולם.
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של חנוכה." אליוט שר בעברית צולעת, מפני שהוא מעולם לא טרח ללמוד את השפה מלבד ברכת חנוכה וכמה שירים של פסח ופורים.
"אמן." כולם אמרו, בעיקר משפחת ברנרד, מפני שמשפחת באודין הייתה מוקסמת מהחג הזר.
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה." הוא המשיך.
"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה." ז'אן הוסיף.
אמן." כולם אמרו שוב, ולפני שהספיקו למצמץ, אליוט כבר החל לזמר את מעוז צור ישועתי.
"לכם יש מסורת חג המולד כלשהי?" קמיל שאלה את אדוארד בעוד השאר הלכו לשבת, מביטה בו בעיניים נוצצות. היא תמיד רצתה לחגוג את החג הזה, אך מעולם לא עשתה זאת בעבר מפני שהיא יהודייה.
"אנחנו יכולים לצפות בסרטי כריסמס ולהכין עוגיות לסנטה, אם את רוצה." הוא כרך את ידו סביב כתפה, מושך אותה קרוב אליו בעודו מביט בה באהבה.
"בטח שאני רוצה." היא חייכה, ונעמדה על קצות אצבעותייה כדי לתת לו נשיקה קצרה. הוא חייך ונישק את ראשה לפני שהם הצטרפו אל כולם בשולחן.
"אד, הטלפון שלך עליך? אני רוצה לחפש בגוגל מתכון לעוגיות." היא שאלה לפני שלגמה מכוס המים שלה. הוא הניד בראשו, מורח חמאה על החלה.
"כיביתי אותו, הוא למעלה." הוא ענה. היא כיווצה את גבותייה. אדוארד מעולם לא כיבה את הטלפון שלו. הוא דבוק למכשיר כמעט כמו שאליוט קשור לטאבלט שלו. היא הינהנה, מרגישה את תחושת המועקה הרגילה כמשקולת בבטנה.
~~~
מקווה שנהניתן!
היו לי ככ הרבה גרסאות לפרק הזה, לכן לקח לי ככ הרבה זמן לפרסם פרק חדש.
בכל מקרה, אשמח אם תגיבו ותצביעו, זה משמח אותי מאוד ❤️
שבוע טוב, אוהבת מלאאא ❤️❤️❤️
YOU ARE READING
לא רק ידידים
Romance"לא יכול לקרות בינינו כלום. הרי אנחנו רק ידידים." הוא, שבדיוק עבר עם משפחתו לצרפת, לא ציפה שהאדם הראשון במעגל החברים החדש שלו תהיה נערה יפה שהכיר בספריית התיכון. אך מהרגע הראשון, לא היה לו ספק שהיא מיוחדת. והיא, לא ציפתה שהנער החדש בבית ספרה ינפץ את...
