לא רק ידידים

44

"מה דעתך על רוק?" הוא שאל בעודו מושיט לקמיל אוזנייה אחת.

יום שני הגיע מהר משציפו, והם עכשיו ישבו באוטובוס הביתה בעוד המחנכות שלהם דיברו על הטיול שהסתיים בהצלחה.
"אדוארד. אני רוצה לישון."
"לאאא." הוא משך את המילה. "אני רוצה שתהיי איתי."
"אני הייתי איתך כל היום. לך לישון." היא מילמלה והניחה את ראשה על כתפו של אדוארד.
"ואם אני אשים שירים רגועים?"
"אני עדיין רוצה לישון."
"טיילור סוויפט?"
"תפסיק לנסות לשחד אותי. אני רוצה לישון."
"אז השוחד עובד? אני מוכן לחלוק איתך קולה בנוסף."
"אתה תחלוק איתי קולה בכל מקרה." היא הכניסה את האוזנייה לאוזנה, אך לא פקחה את עינייה.
"אוף. אבל אני רוצה להיות איתך."
"אתה כל הזמן איתי."
"אז?" היא חייכה.
"שיר אחד. ואז אני הולכת לישון."
"אולי תלכי לישון לרבע שעה ואז אני אעיר אותך כדי שתהיי איתי?" היא נאנחה אך הינהנה אל תוך כתפו. הוא חייך חיוך רחב.

"אני מת עלייך, בובי."
"בובי?"
"בטח."
"אנחנו נדבר על זה כשאקום." הוא צחק וכרך את ידו סביב כתפה.
"לא אנחנו לא. את תקבלי את הכינוי החדש שלך."
"אני אקרא לך ביצי."
"את לא תעזי."
"טייני די?"
"את לא תעזי."
"תנסה אותי."
"לכי לישון, את צריכה את זה."
"אני יודעת." הוא נשק לקודקוד ראשה כאשר היא התחפרה אל תוך כתפו אף יותר.
"חלומות פז, אהובה שלי." היא לא ענתה, אך הוא זיהה חיוך קטן על פנייה. הוא חייך גם כן.

נאנח, ידו מצאה את דרכה אל שיער המשי של קמיל, ועיניו נדדו אל הנוף היפה של פריז שעבר מחוץ לחלון האוטובוס כמו סרט. הוא תהה, איך תוך שלושה חודשים חייו השתנו מקצה לקצה? הוא עבר מבריטניה לצרפת. חבריו מבריטניה אפילו לא טרחו לסמס לו מאז המעבר. יש לו אקסית אחת בבריטניה. אך במבט לאחור, היא כל כך שונה מקמיל. היא כל מה שקמיל לא. גם לקמיל יש אקסים? הוא ניער את ראשו. הוא יודע שלא. הוא מרגיש כאילו חייו מתחלקים לשני חלקים. אך זה לא בריטניה וצרפת, זה לפני קמיל ואחרי קמיל. הוא אפילו לא מזהה את מי שהיה לפני שהכיר אותה. היא הפכה אותו לגרסה טובה יותר של עצמו. לגבר שמדבר כמו כוסית. הוא ניער את ראשו שוב.

ידו עדיין בשיערה של קמיל, מלטפת בעדינות, בעוד קמיל עדיין ישנה על כתפו של אדוארד – כאילו היא על המיטה הכי נוחה בעולם. הוא העביר את ידו השנייה בשיערו. מעניין על מה היא חולמת. האם גם בחלומותייה היא מוצאת את דרכה אליי? היא בכלל חולמת עליי? היא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה? הוא לקח נשימה עמוקה נוספת. איך הגעתי למצב שאפילו המחשבות שלי סובבות סביבה? לא שהוא התלונן.

"אתה בסדר?" הוא שמע לפתע את קולה השקט של קמיל. הוא הוריד את מבטו אלייה. עינייה עצומות, אך הוא יודע שהיא מקשיבה.
"כן."
"אתה בטוח?"
"למה שלא אהיה?"
"אתה נאנח הרבה."
"סליחה." היא פקחה את עינייה והתיישרה במושב האוטובוס עליו ישבה. אדוארד הוציא את ידו משיערה.
"אין לך על מה להתנצל." היא לקחה את ידו בשלה. "אני אוהבת אותך. ואני פה בשבילך." קולה שקט, אך פעימות ליבו חזקות כל כך שזה לא משנה. הוא חייך חיוך רחב. כן, היא אוהבת אותי.
"תודה, יהלום. גם אני פה בשבילך." היא חייכה את חיוכה העוצר נשימה. או לפחות, את נשימתו של אדוארד.