הם ישבו מסביב לשולחן האוכל בבית משפחת ברנרד, יחד עם אמילי. השעה שבע בערב, והוריה של קמיל לקחו את אליוט איתם לביקור אצל סבסטיאן. צלחות עם ספגטי וכדורי בשר מונחות מול כל אחד מהם, אך אף אחד לא מרוכז בהן.
אדוארד לקח נשימה עמוקה, בוהה בקמיל בעוד היא מדברת עם אמילי על נושא שלו הוא לא טורח להקשיב. אם יספר לה, היא בוודאי תכעס עליו. או תיפרד ממנו. ואמילי תתלוש לו את הביצים, בזה הוא בטוח. הוא התכווץ מהמחשבה.
"אתה בסדר?" שאלה קמיל, מניחה את ידה על ירכו. הוא הינהן וחייך אלייה מעט, לפני שחזר לאכול מהפסטה שבצלחתו.
"אתה נראה כאילו הפסטה רעילה." ציינה אמילי לפני שלקחה ביס מכדור הבשר שלה.
"גם את."
"תפסיקו להתנהג כמו ילדים קטנים!" קמיל נזפה. "אתה בסדר?"
"כן." הוא לגם מעט מכוס המים שלו. אני לא יכול לספר לה. אין מצב שבעולם. היא תזרוק אותי. קמיל כיווצה את גבותייה, אך לא לחצה עליו עוד.
"הן כמו ג'נה וסוזן." מילמלה קמיל, זוכה בתשומת ליבו של אדוארד.
"ג'נט וז'קלין? איך בדיוק?"
"הן יעשו הכל בשביל לא לראות אותך מאושרת."
"זה לא מדוייק." התערב אדוארד.
"לא?" הוא גילגל את עיניו ותקע את מזלגו בכדור הבשר שלו.
"ג'נה נישקה את אדוארד לפני זמן מה. מאז היא יותר כלבה אליי מהרגיל." סיפרה קמיל, בצרפתית.
"איזו מגעילה!" אמילי קראה, "אדוארד, למה אתה עוד מסתובב איתם?" היא שאלה אותו, באנגלית.
"הם חברים שלי."
"את רואה? את ואדוארד דומים יותר משחשבתם." היא הקפיצה את גבותייה.
"איכס!" אמילי הרימה את קולה, בעוד אדוארד אמר "אל תגידי את זה שוב לעולם!"
"תינוקות." היא גיחכה כששניהם גילגלו אלייה את עיניהם, וסיימה את הפסטה שבצלחתה.
"ג'נט וז'קלין לא כמוהה."
"זה כי אין לך חבר."
"לא," היא נעצרה. ואז נאנחה. מזלגה ננעץ בספגטי שוב ושוב, וכך גם של אדוארד.
"משהו עובר על שניכם." היא ציינה עובדה. הפעם, היא לא הורידה את עינייה מאדוארד. היא הרגישה את ליבה פועם במהירות. הייתה לה הרגשה רעה שהיא לא הצליחה להתנער ממנה.
"אני פשוט נורא מבואסת בגלל ג'נט וז'קלין. זה לא שיש לי חברות אחרות." פרקה אמילי, מרימה את עינייה לבסוף. קמיל הפנתה אלייה את מבטה.
"זה כי את לא מנסה להכיר בנות אחרות."
"אבל הן הכי פופולאריות."
"אז? תנסי להתחבר עם בנות אחרות. אני מבטיחה לך שהן לא גרועות כמו ג'נט וז'קלין."
"כנראה שאת צודקת." היא נאנחה.
"זה גם כנראה ישתלם לך." הוסיף אדוארד, אך ידו עדיין תקעה את מזלגו במה שנשאר מכדור הבשר.
"רוצה לשתף אותנו גם?" אמילי שאלה לפני שלגמה מכוס המים שלה.
"את יודעת שאני בכיתה עם ג'נה, נכון?" אדוארד שאל בשקט, מבטו פגש את של קמיל לשנייה אחת. הוא הרגיש את בטנו מתכווצת.
"נו?" הוא הרגיש את עיניו הבוחנות של אמילי עליו, ואת של קמיל. לעזאזל. הוא לקח נשימה עמוקה.
"יש לנו עבודה בזוגות... בספרות. המורה בחר את הזוגות." אוי, לא. לא. לא. היא פערה את עינייה.
"אתה עם ג'נה." היא שוב ציינה עובדה. הוא הינהן. "הו."
"אני מצטער." הוא הרים את ראשו סוף סוף. הוא צפה באמילי בוהה במקרר, כוס המים שלה בידה. אולי הביצים שלי ישרדו למרות הכל. לבינתיים. הוא החזיר את מבטו החושש לקמיל. להפתעתו, היא לא נראתה עצובה. או כועסת. היא נראתה... רגועה. רגועה מדי.
"אוקיי." היא אמרה לבסוף.
"אוקיי?"
"אני סומכת עליך." הא. "זהו? כי אתה נראה כאילו רצחו לך את הכלב."
"אין לי כלב."
"אמרתי כאילו." היא משכה בכתפייה בגיחוך וגילגלה את מעט הפסטה שנשארה בצלחתה על המזלג.
YOU ARE READING
לא רק ידידים
Romance"לא יכול לקרות בינינו כלום. הרי אנחנו רק ידידים." הוא, שבדיוק עבר עם משפחתו לצרפת, לא ציפה שהאדם הראשון במעגל החברים החדש שלו תהיה נערה יפה שהכיר בספריית התיכון. אך מהרגע הראשון, לא היה לו ספק שהיא מיוחדת. והיא, לא ציפתה שהנער החדש בבית ספרה ינפץ את...
