בוקר יום שישי הגיע במהרה. קמיל יצאה מביתה, והתקדמה לעברו של אדוארד, שבדיוק יצא מביתו גם כן.
כשאדוארד הסתובב והבחין בקמיל, מיד חיוך מצא את מקומו על שפתיו.
"בוקר טוב, קמי." הוא בירך ונשק קלות למצחה לפני שהתחיל ללכת לכיוון בית הספר, קמיל ממלמלת דבר מה ומתהלכת לצידו.
"איך ישנת?" היא שאלה, עינייה על רגלייה, שעוברות משבצת משבצת על המדרכה.
"אני קצת לחוץ מהארוחת ערב היום."
"אני מבינה אותך." היא חייכה. "אולי כדאי שנספר להם שאנחנו שכנים?"
"לא, לא. זה יהיה מצחיק אם הם לא ידעו."
"אם אתה אומר..."
"מה שמזכיר לי, ביטלו לנו שעה היום."
"לי לא." היא צחקה.
"אני יודע. אבל בגלל שאני לומד שעה יותר ממך..."
"נסיים באותו זמן."
"בדיוק." הוא חייך. "תרצי שנלך יחד הביתה?"
"אשמח." היא הרימה אליו את מבטה, חיוך על פנייה.
"חבל שאת לא בשכבה שלי." הוא אמר. "זה היה יכול להיות ממש כיף."
"מה ההבדל?"
"אני תקוע עם דניס וג'נה." הם צחקו.
"אני עדיין לא מבינה מה אתה עושה איתם."
הוא משך בכתפיו. "תמיד טוב שיש עוד חברים."
"הם לא חברים."
"את לא מכירה אותם."
"אני מכירה אותם יותר טוב ממך."
"לא את לא."
"עובדה שאתה שונא להיות איתם."
"אני לא שונא –"
"אויש, נו, תעשה לי טובה."
"הם פשוט מעיקים!" הוא נשבר ונאנח, קמיל צחקה.
"תתמודד."
"אני עובד על זה." הוא צחק.
"דרך אגב, סבסטיאן יבוא היום?"
"אני לא בטוחה... עוד לא דיברתי איתו על זה."
"הו."
"אבל אליוט כן." היא צחקה.
"הו, אני אוהב את אליוט!" הוא הכריז, "הוא ילד מתוק."
"הוא ילד מעצבן."
"את אומרת את זה כי אתם אחים."
"אני אומרת את זה כי אני גרה איתו באותו בית ונאלצת לסבול אותו בלי הפסקה."
"תני לו צ'אנס."
"רואים שאתה בן יחיד."
"תודה. אני חושב." קמיל צחקה.
הם עברו את שערי בית הספר, והתקדמו אל כיתתה של קמיל, רק על מנת להמשיך את שיחתם עוד קצת.
"אני אהיה בספריה בהפסקה. אפגוש אותך שם." הוא הודיע. קמיל הינהנה בעודה תולה את תיקה על כיסאה.
"נתראה." היא חייכה. אדוארד חייך אלייה חזרה ויצא מכיתתה, עולה לשלו.
"אדוארד!" ג'נה קראה בחיוך לאחר שכף רגלו עברה את מפתן הדלת. אדוארד חייך אלייה והתקדם למקומו. הוא הניח את תיקו ליד כיסאו בעוד דניס וג'נה מתקדמים אליו.
"בוקר טוב." ג'נה בירכה בחיוך.
"בוקר," אדוארד השיב והתיישב בכיסאו.
"חשבנו לצאת ביחד היום. שישי, אז רובנו יכולים." דניס בישר.
"מצטער, יש לי תוכניות."
"ההיא?" ג'נה שאלה בזלזול.
"יש לה שם."
"קריל? אריל?"
"קמיל." הוא ירק. הוא התעצבן מהזלזול שלהם כלפייה, מבחינתו, היא טובה בהרבה מהם, היא כל מה שהם לא. היא חברתו הטובה ביותר.
"כן, כן. זאתי." היא גילגלה את עינייה. "מה אתם הולכים לעשות?"
"זה לא קשור אלייה. יש לי אירוע משפחתי."
"ואתה לא יכול להבריז?" דניס התערב. אדוארד הניד בראשו לשלילה. אפילו אם יכל היה להבריז, הוא אינו חפץ בכך.
"נו, בחייך! יהיה כיף! ועדיין לא יצאת איתנו..."
"פעם אחרת."
"חנון."
למזלו של אדוארד, הצלצול הידהד ברחבי בית הספר וקטע את שיחתם המרתקת.
YOU ARE READING
לא רק ידידים
Romansa"לא יכול לקרות בינינו כלום. הרי אנחנו רק ידידים." הוא, שבדיוק עבר עם משפחתו לצרפת, לא ציפה שהאדם הראשון במעגל החברים החדש שלו תהיה נערה יפה שהכיר בספריית התיכון. אך מהרגע הראשון, לא היה לו ספק שהיא מיוחדת. והיא, לא ציפתה שהנער החדש בבית ספרה ינפץ את...
