היא לקחה נשימה עמוקה בעוד היא התחפרה קצת יותר אל כתפו של אדוארד. חום גופו סביב שלה, הריח הנעים שלו אופף אותה וידו מלטפת את שיערה... היא עצמה את עינייה, חיוך קטן ריקד על קצה שפתייה. הם טיילו קצת בסביבה, ומצאו את עצמם במצפה רנדומלי. שמי הלילה בהירים, כמעט כמו הכוכבים. הם שכבו מתחת לעץ גבוה ועבה גזע, האוויר הרגיש צח מתמיד. אדוארד הניח את מעילו על האדמה הרכה, כדי שלא יתלכלכו. הוא ניצל את הקור כתירוץ להחזיק את קמיל קרוב אליו.
"איך את מרגישה?" הוא שאל לאחר זמן מה.
היא חשבה לכמה רגעים. "רגועה."
"אני עדיין לא מאמין שעישנת מריחואנה. זו פעם ראשונה שאת מעשנת,"
"כן." היא משכה בכתפייה ופקחה את עינייה. "אבל לכל דבר יש פעם ראשונה." הוא ציחקק.
"את מפתיעה אותי כל יום מחדש, יהלום שלי."
"לא רציתי לתת לג'נה להוציא אותי סאחית."
"אבל את סאחית."
"תשתוק." הוא ציחקק. "אתה גם עישנת."
"נכון. אבל בקושי שתיתי."
"אה." היא מילמלה והתחפרה אל תוך חזהו.
"מה חשבת עליי בפעם הראשונה שראית אותי?" הוא שאל בשקט לאחר כמה דקות שקטות. היא פקחה את עינייה.
"אמ," היא נשכה את שפתה מעט בעוד סומק התפשט על לחייה. אדוארד הרים את גבתו. "שאתה חתיך."
"זהו?"
"חשבתי שיש לך עיניים יפות. ושאתה סטוקר. זה היה נורא מוזר שתמיד היית בסביבתי משום מה." הוא צחק.
"את יודעת שהפעם הראשונה שראיתי אותך לא הייתה בספרייה?"
"לא?"
"לא."
"אז מתי?"
"ההורים שלי הראו לי תמונות של הבית לפני המעבר. הם טסו לפה לפניי, לי היה בית ספר. לא חשוב. בכל מקרה, כשהם צילמו לי את החדר שלי, את ישבת ליד החלון שלך. עם ספר." היא הסמיקה מעט יותר.
"אפילו לא ידעתי שמישהו היה שם עד שראיתי את הארגזים אצלך בחדר. ביום הראשון שלך בבית החדש." הוא גיחך.
היא הניחה את ידה על חזהו, ואת סנטרה על ידה. עינייה פגשו בשלו כמה רגעים לאחר מכן, ושפתייה התעקלו מעט. "ומה חשבת עליי?"
הפעם, הוא הסמיק מעט. "חשבתי שאת הנערה הכי יפה שראיתי."
"ומה חשבת כשראית אותי במציאות? בפעם הראשונה."
"שצדקתי." הוא חייך חיוך רחב, אחד שמיד הדביק את קמיל.
"זהו?"
"נראה לך?" הוא הסיט מעט משיערה אל מאחורי אוזנה. "חשבתי שיש לך קול של מלאך. ושיש לך את העיניים הכי יפות שראיתי. ואת המבטא הכי חמוד שאי פעם שמעתי." היא נשכה את שפתה בהתרגשות. הוא רצה לנשק אותה.
"אני שמחה שהכרתי אותך. תודה לך." היא שינתה נושא, קולה שקט – אך כנה מתמיד.
"אין לך על מה להודות לי. זה הדדי. חוץ מזה, עם מי עוד אוכל לאכול גלידה בחורף? או לברוח מהגשם ולקום חולה כי היא לא לקחה מטרייה..."
"היי! גם אתה לא חשבת על לקחת מטרייה." היא זקפה את אצבעה לעברו.
"נכון. אבל את הגאון מבינינו."
"אתה התעקשת להיכנס למאפייה ההיא."
"ואת נהנית מכל רגע."
"אבל בגלל זה לא יכולנו להיכנס לשבת בבית קפה ההוא בזמן שהגשם ירד."
"לא נורא. היה כיף בכל זאת." הוא צבט את אפה, וצחק כשכיווצה אותו.
YOU ARE READING
לא רק ידידים
Romance"לא יכול לקרות בינינו כלום. הרי אנחנו רק ידידים." הוא, שבדיוק עבר עם משפחתו לצרפת, לא ציפה שהאדם הראשון במעגל החברים החדש שלו תהיה נערה יפה שהכיר בספריית התיכון. אך מהרגע הראשון, לא היה לו ספק שהיא מיוחדת. והיא, לא ציפתה שהנער החדש בבית ספרה ינפץ את...
