לא רק ידידים

11

בינתיים במטבח, קמיל שטפה את הכלים בעוד אדוארד מספר סיפורים לצידה.
"זוכרת שאמרת שנעשה מחר משהו?" הוא הזכיר לאחר שסיפר על ספר שקרא.
"נו?"
"רק וידאתי שאת זוכרת." הוא אמר בשיעשוע וצחק, קמיל גילגלה את עינייה, אך חייכה.
לפתע, קמיל נזכרה במה שאדוארד סיפר לה בבוקר. "אתה לא מאחר לביקור של דודים שלך או משהו?"
"הם לא באו בסוף."
"הו."
"אבל אם כבר הזכרת את זה," הוא התחיל ושילב את ידיו על חזהו. "אולי מחר תבואי אליי?"
עינייה של קמיל נפערו. האם היא שמעה טוב? האם הוא באמת הזמין אותה לביתו הרגע? היא סגרה את הברז וניגבה את ידייה, מסובבת את ראשה אל אדוארד שמביט בה בציפייה. כן, היא לא דמיינה.
"אני אשמח." היא חייכה. חיוכו של אדוארד גדל.
"מעולה!"
קמיל ציחקקה.

הם שוחחו מעט, עד שהגיע זמנו של אדוארד ללכת. קמיל ליוותה אותו אל הדלת. הם היו כל כך שקועים בשיחתם, עד שקמיל לא שמה לב שהם הגיעו אל הדלת.
היא פתחה את הדלת, נתנה לאדוארד לצאת ויצאה אחריו. היא סגרה את הדלת מאחורייה.
"תודה. על היום ועל ה –"
"הכל בסדר. אשמח לעשות זאת שוב." הוא חייך. קמיל חייכה חיוך רחב גם כן. עינייה מביטות אל עיני האמרלד של אדוארד, אך היא לא נתנה לעצמה לשקוע בהן. לא עכשיו.
אדוארד מתח את ידיו מעט לצדדים, בבקשה לחיבוק, שקמיל נענתה לו בשמחה.

מהם הניצוצות המעצבנים בבטנם?
הם כה ממכרים, אך כה מעצבנים בו זמנית.
קמיל הניחה נשיקה קטנה על לחיו של אדוארד לפני שהתנתקה מהחיבוק החמים.
"לילה טוב." הוא איחל.
"לילה טוב." קולה שקט, אך חיוך גדול על פנייה. אדוארד חייך אלייה לפני שהסתובב וצעד לביתו.

קמיל נכנסה חזרה לביתה והסתכלה על שעון ידה בעודה סוגרת את הדלת מאחורייה. כבר תשע? היא לא שמה לב איך הזמן טס.
היא נאנחה בשקט ועלתה לחדרה, מתעלמת לחלוטין מקיומם של משפחתה. אין לה כוח אליהם כרגע, היא לא רוצה להרוס את היום המושלם שהיה לה על ידי נזיפות מהוריה, או משהו בסגנון.

היא הוציאה בגדים מהארון ונכנסה למקלחת.
כשיצאה, היא חזרה לחדרה. היא לקחה את מברשת השיער אל ידה והברישה בעדינות את שיערה. החלון פתוח, והיא הבחינה באדוארד ליד חלונו מבעד למראה. היא חייכה חיוך קטן והניחה את מברשת השיער חזרה במקומה. היא הסתובבה אל החלון, חיוכה גדל כשעינייה פוגשות בעיני האמרלד של אדוארד.
אדוארד חייך גם כן והניח את ידיו על החלון לפני שנשען עליו.
"שוב תודה." היא אמרה. "על הכל."
"תמיד." חיוכו גדל. "תרצי שאחכה לך מחר מתחת לבית? נוכל ללכת יחד לבית הספר."
"אשמח."
אדוארד הרכין את ראשו על מנת להסתיר את חיוכו הרחב, והרימו חזרה לאחר כמה רגעים.
"לילה טוב, קמיל."
"לילה טוב." היא הסיטה את הוילונות עם חיוך רחב על פנייה. ככה חברות מרגישה? זה כל כך... קסום.

היא יצאה מחדרה וירדה במדרגות אל הסלון בעודה תוהה, האם הימים האחרונים באמת קורים? האם היא ערה? או שמא תתעורר בבוקר ותגלה שהכל היה חלום? אם זה חלום, היא לא רוצה להתעורר.