לא רק ידידים

19

היא צפתה במחנכת הכיתה, סילביה, נכנסת אל הכיתה ונעמדה; יחד עם שאר חבריה לכיתה.
כמה רגעים לאחר מכן, סילביה הינהנה לעברם וכולם התיישבו חזרה.
קמיל פתחה את המחברת שהוציאה, והחלה לקשקש כל מיני שטויות על דף שייזרק בסוף השיעור בעוד סילביה מדברת על כל מיני נושאים, להם קמיל לא טרחה להקשיב.
קמיל צפתה בעט השחור צובע פסים וצורות על הדף, ובדיו הנספג רגעים בודדים לאחר מכן. היא מצאה זאת מספק.

קמיל הרימה את ראשה כשהבחינה במורתה כותבת כמה דברים על הלוח, ובתלמידים מעתיקים. היא הסתכלה על שעון ידה, והופתעה לגלות שעשרים דקות עברו מתחילת השיעור. היא נאנחה בשקט ותלשה את הדף הצבוע לפני שקימטה אותו לכדור קטן והניחה אותו ליד הקלמר שלה. היא דיפדפה מעט אחורה במחברת שלה, אל דף ריק אחר לפני שהתחילה להעתיק את דברי המורה מהלוח.

הדקות עברו, וסוף השיעור הגיע. הצלצול נשמע, ומיד תלמידים מיהרו לצאת מהכיתה או להוציא את טלפונם מכיסם או מתיקם, בעוד כל שקמיל עשתה היה לקחת נשימה עמוקה ולהוציא את ספרה מתיקה. היא העיפה מבט קצר על שעון ידה, יש לה רבע שעה הפסקה. היא נעמדה, לקחה את ספרה בידה ויצאה מכיתתה.

היא הלכה אל הספסל. היא התיישבה עליו ופתחה את ספרה. עבר זמן מאז הפעם האחרונה בה היא פתחה ספר, או קראה על הספסל, הספסל האהוב עלייה.
היא פתחה את הספר בעמוד בו עצרה, ומיד החלה לקרוא. כבר הרבה זמן עבר מאז שהיא נכנסה אל הבועה האהובה שלה. היא ללא ספק התגעגעה אלייה.
כמה שורות לאחר מכן, היא כבר הייתה עמוק בבועה שלה.

"קמיל." קרא אדוארד, מנפץ את בועתה של קמיל. "הנחתי שאמצא אותך כאן." הוא מלמל והתיישב לצידה. קמיל נאנחה בשקט וסגרה את הספר.
"שלום." היא בירכה, מחייכת אליו. אדוארד חייך חיוך רחב,
"שלום." הוא צחק.
"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה בקלילות לפני שהניחה את הספר לצידה, בקצה הספסל. אדוארד משך בכתפיו. קמיל ציחקקה והחזירה את מבטה אליו.
"מה התכנון שלך להיום?" הוא שינה נושא. קמיל חשבה לכמה רגעים.
"אני צריכה ללמוד למבחן שלי באנגלית. הוא מחר." היא צחקה.
"צריכה עזרה?"
"לא, תודה. אסתדר לבד." היא חייכה אליו, אצבעותייה החלו לשחק אחת בשנייה מבלי ששמה לב.
"אשמח לעזור." הוא המשיך. כל שרצה היה לבלות בחברתה עוד קצת.
וגם לעזור לה, כמובן.
"נראה." היא מלמלה והעיפה מבט קצר בשעון ידה, נשארו עוד חמש דקות עד לסוף ההפסקה. קמיל משכה בכתפייה.
"מה איתך? מה קורה?" היא שאלה בשקט.
"לי יש מבחן בצרפתית שבוע הבא ואני כן צרך עזרה." הוא צחק. קמיל הינהנה.
"אשמח לעזור." הפעם אדוארד הינהן.
"דרך אגב, המחנכת שלי דיברה איתנו על איזה יום גיבוש עם השכבה שלכם..." הוא שינה נושא. קמיל הופתעה. דווקא כשהיא לא מקשיבה היא מפספסת דברים?
"באמת?" היא התפלאה. אדוארד הינהן. "מתי?" המשיכה.
"את החלק הזה לא הבנתי," הוא צחק. קמיל ציחקקה גם כן. כמה רגעים לאחר מכן, נשמע הצלצול המעיד על סוף ההפסקה.
"אני מניחה שנחיה ונראה." היא צחקה ונעמדה, לוקחת את הספר בידה. אדוארד גיחך ונעמד גם כן.
"אני באמת אצטרך את עזרתך לקראת המבחן בצרפתית." הוא צחק. קמיל הינהנה בחיוך והחלה ללכת אל כיוון המבנה, אדוארד לצידה. עוד זמן בחברתו של אדוארד, היא חשבה, כמה נפלא.