לא רק ידידים

5

קמיל התעוררה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, בדיוק בזמן לארוחת הערב.

היא יצאה מחדרה, וירדה במדרגות אל הקומה הראשונה.
היא הבחינה בהורייה, יושבים ומפטפטים עם סבסטיאן. היא פסעה אל המטבח ומילאה לה כוס מים לפני שהלכה אל הסלון.

היא התיישבה על הספה, עינייה נחתו על הטלוויזיה המשדרת מגוון תמונות במהירות.
אך היא לא התעמקה בהן.
היא שתתה מהתה שלה מדי פעם בעודה שוקעת במחשבות. מחשבות על ירוק העיניים.

היא חשבה על היום שהיה לה. היא הבריזה לראשונה.

היא הבריזה לראשונה עם האדם הראשון שהייתה עימו בקשר כה ארוך מלבד משפחתה.

היא הבריזה לראשונה עם השכן שלה.

היא נשמה עמוק ולגמה לגימה מכוס המים שלה לפני שהתרוממה מהספה ועלתה לחדרה.

היא סגרה את דלת חדרה מאחורייה וניגשה ישירות אל חלונה. היא הרימה את הטוש שהניחה על אדן החלון יחד עם הדפים, וכתבה על הדף כמה מילים לפני שהדביקה אותו על זכוכית החלון.
קמתי. מה שלומך?

היא נאנחה בשקט והדליקה את נגן השירים שלה לפני שהתיישבה על יד החלון. היא השעינה את ראשה כנגד זכוכית החלון, עינייה נחו על מראה הרחוב השומם.
היא העבירה מבט זריז אל עבר חלונו של אדוארד, מבחינה בגופו על מיטתו. היא נאנחה והחזירה את מבטה אל המדרכה. היא לא האמינה לעצמה שהיא הבריזה, ועוד עם בן!
היא מאוכזבת מעצמה. אך היה לה כל כך כיף, והיא לא מתחרטת על זה כלל.

קמיל הותירה למחשבותייה לנדוד בעוד בינתיים, בחלון ממול, אדוארד פקח באיטיות את עיניו.
גם אחרי כשבוע, הוא לא התרגל לביתו החדש.
הוא החליף את צידו, כעת פניו אל קיר החלון. הוא נשם עמוק, שפתיו התעקלו מעט כשהבחין בקמיל יושבת על יד החלון.

אדוארד נשם עמו פעם נוספת לפני שהוציא את רגליו מהמיטה והתיישב עלייה. הוא שיפשף את עיניו, והביט סביב.
הוא בחדרו, בביתו החדש, דבר לא השתנה.

הוא יצא מחדרו וצעד אל אחד מחדרי האמבטיה שבקומה.
הוא נעמד אל מול המראה, בוחן את דמותו. שיערו מבולגן, מעיד על כך שקם לא מזמן. עיניו עדיין מעט עייפות, ובגדיו התקמטו מעט במהלך השינה.
אדוארד הרטיב את פניו בעדינות לפני שיצא חזרה אל חדר השינה. לעזאזל, אני חייב לקנות מראה לחדר.
חבל שלא עשיתי זאת אתמול, עם קמיל.
הוא מיהר להתנער ממחשבותיו.

הוא נעמד מול חלונו, מביט ישירות אל חלונה של קמיל.
הוא הבחין בקמיל, מכווצת במושבה ובוהה בכלום. הוא הרים את הדף הראשון שראה ולקח את הטוש השחור, כותב כמה מילים לפני שהצמיד את הדף אל החלון. קמיל הזיזה את מבטה אל התזוזות בחדרו של אדוארד.
בוקר טוב. את בסדר?
היא חייכה חיוך קטן והורידה את הדף שהדביקה לחלון קודם לכן, והחליפה אותו באחד חדש – אך הפעם, לא מודבק.
איך ישנת? :)
אדוארד עשה כמוהה, מעולה. את בסדר?
קמיל מיהרה להגיב. למה שלא אהיה?
אדוארד משך בכתפיו לפני שהצמיד את דפו אל החלון. נראית מעט מהורהרת.
אני בסדר.
אם את אומרת.