לא רק ידידים

20

"כבר יצא לך ללכת למסיבה?" קמיל שאלה בעודם יוצאים מהקפיטריה.
"למה את מתכוונת?"
"במסיבות כמו שדניס וג'נה הולכים אליהם, יצא לך להיות?"
"לא הרבה, אבל כן."
"איך זה?"
"רועש." הוא צחק בקלילות, "אני מעדיף להישאר בבית."
קמיל הינהנה מעט, מהורהרת. היא תהתה האם מסיבות הן כמו שמראים בסרטים, וכמו שהיא קראה בספרים. היא מעולם לא נכחה במסיבה אמיתית, ומאז שהכירה את אדוארד, היא חשבה על הנושא לא מעט.
"למה אתה לא הולך עם דניס למסיבות?" היא המשיכה. אדוארד משך בכתפיו.
"אני לא רוצה."
"למה?"
"אני מעדיף להישאר בבית." הוא חזר. קמיל הינהנה פעם נוספת.

הם הגיעו אל הספסל המוכר לאחר כמה רגעים. קמיל התיישבה עליו והניחה את השקית על ירכייה, אדוארד לצידה.
"לך יצא להיות במסיבה?" אדוארד שאל בקלילות, והוציא את האוכל מהשקית שלו.
"לא."
"למה לא?"
"אני מעדיפה את הבית." היא מלמלה וצחקה. אדוארד גיחך ולקח את קרטון המיץ אל ידיו.
"פעם הבאה נלך אל הקפיטריה מוקדם יותר." אדוארד הודיע.
"או שלא נלך בכלל." היא התנגדה עם חיוך רחב ומשועשע על פנייה.
"אם לא אשכח את האוכל, שוב."
"תעשה מאמץ." היא פסקה ולקחה את הקשית שלה אל ידייה.
"אני לא מבטיח דבר." הוא אמר והוציא את הספגטי מהשקית. קמיל גיחכה ותקעה את הקשית בקרטון המיץ שלה.
"יש לך מה לאכול לארוחת צהריים?"
"תתפלאי."
"אני מתפלאה." היא לגמה מהמיץ. אדאוארד צחק והכניס מעט ספגטי לפיו.
"בכל מקרה, רוצה לעשות משהו אחרי בית ספר?" הוא שאל ולגם מעט מהמיץ שלו. קמיל הינהנה והוציאה את הספגטי שלה מהשקית גם כן.
"אבל אני צריכה להשגיח על אליוט היום. הוריי לא בבית ואמילי אצל חברה." היא סיפרה והכניסה מעט ספגטי לפיה גם כן. "אבל אתה מוזמן להצטרף אליי. לא תזיק לי חברה." היא מיהרה להוסיף. אדוארד חייך מעט והינהן.
"אשמח." הוסיף. הם המשיכו לאכול את הספגטי שלהם, מדי פעם החליפו כמה מילים על מנת להפיר את הדממה, לפחות לכמה רגעים.

"אני לא אוהבת את האוכל של הקפיטריה בכלל." קמיל בישרה שוב. אדוארד נאנח והמשיך לאכול, בעוד קמיל הניחה את הספגטי שלה ליד אדוארד וגיששה בשקית שלה. היא העבירה מבט זריז על שעון ידה. היא תאכל את הסלט, ותשמור את התותים להפסקה הבאה. היא הוציאה את סלט הירקות מהשקית, והעבירה בו מבט קצר לפני שהחזירה אותו חזרה אל השקית.
"העגבניות רקובות." היא מלמלה.
"זה אוכל מקפיטרית בית הספר, קמיל. הציפיות שלך די גבוהות."
"זה לא בסדר להגיש סלט מקולקל." היא מיהרה להשיב.
"זו קפיטריה, קמיל. פעם הבאה תביאי אוכל מהבית."
"הבאתי! אבל הוא בכיתה."
"הבאת אוכל ולא אמרת לי?" האשים והניח את הספגטי שלו על רגליו.
"אני תמיד מביאה." היא משה בכתפייה. אדוארד נשף החוצה והרים את קרטון המיץ שלו מהספסל.
"תאכלי את התותים בינתיים."
"אני רוצה לשמור אותם לאחר כך."
"מתי זה אחר כך?"
"להפסקה הבאה..?"
"כרצונך." הוא מלמל ולגם מהקרטון.
קמיל הסתכלה על שעון ידה פעם נוספת. "בעוד שלוש דקות צלצול." היא בישרה. אדוארד הינהן והחל לאכול מהר יותר, קמיל צחקה.
"ממ, שכחתי לספר לך," אדוארד מילמל בפה מלא ועצר לכמה רגעים על מנת לבלוע את הספגטי.
"אימי מצפה לראות אותך שוב." קמיל הסמיקה מיד. זה טוב או רע? היא חשבה. היא משכה בכתפייה. "אמרתי לך שהיא אוהבת אותך." הוא המשיך בגאווה. קמיל הסמיקה אף יותר. היא הינהנה וסיימה את קרטון המיץ שלה.
"מתישהו."
"השבוע."
"נראה."
אדוארד נאנח. "בואי נתחיל לחזור לכיתה." הוא החזיר את האוכל לשקית שלו, ונעמד, מחכה לקמיל. קמיל הכניסה את דברייה לשקית גם כן ונעמדה. היא העיפה מבט קצר על הספסל על מנת לוודא שלא שכחה דבר, ולאחר מכן הרימה את ראשה אל אדוארד.