לא רק ידידים

23

"ניצחתי!" הכריזה קמיל. אדוארד הניח את קלפיו האחרונים על הרצפה.
"סיבוב אחרון?"
היא הימהמה. "אערבב את הקלפים."
"או – קיי. אלך למלא לנו עוד מים."
"תהנה." הוא חייך אלייה לפני שלקח את כוסותיהם ויצא מהחדר אל המטבח.

ובעודו ממלא להם מים, הוא הבחין באמילי נכנסת אל המטבח.
"היי," היא מלמלה לעברו בשקט והניחה את הצלחת המלוכלת בכיור.
"היי. רוצה מים?"
"לא, תודה." היא פתחה את אחת המגירות והוציאה נשנוש קטן; חטיף שוקולד. "רוצה?"
"לא, תודה." הוא חייך אלייה בנימוס ולקח את שתי כוסות המים, עושה את דרכו חזרה אל חדרה של קמיל.

קמיל בדיוק הסתמסה עם סבסטיאן, אך כשהבחינה באדוארד בזווית עינייה, היא מיד הניחה את טלפונה חזרה על להרצפה, לצידה. אדוארד הושיט לה את כוס המים שלה.
"תודה." אמרה לפני שלגמה מעט. אדוארד התיישב חזרה במקומו ולגם מעט מכוסו גם כן.

"אתה מוכן?" היא שאלה.
"את מתכוונת אם את מוכנה להפסיד, שוב?"
"שנינו יודעים שאנצח. שוב." אדוארד הימהם בחוסר אמונה ושניהם לקחו את ערימות הקלפים שלהם.

הם החלו לשחק. שוב, ידיהם זריזות מתמיד, ובמהרה, קמיל הניחה את הקלף האחרון שהיה בידה.
"ז'ה גאני!" צהלה. "אמרתי לך שאנצח, לוזר."
"ז'ה גאני?" חזר, מבולבל.
"ניצחתי, בצרפתית."
"הו. בכל מקרה, זה היה סתם מזל."
"ניצחתי כבר 3 פעמים, באודין. תקבל את ההפסד ותעבור הלאה." היא אמרה ברוגע, אך גאווה והומור נשמעו בקולה גם כן.
"פעם הבאה שתבואי אליי, יש לי משחק שאני רוצה לשחק איתך. אין סיכוי שתנצחי בו."
"נחיה ונראה, אדי. נחיה ונראה..."

הוא סיים את שארית המים שנשארו בכוסו בלגימה גדולה אחד, והניח את הכוס לצידו.
"מה עושים עכשיו?" שאל. קמיל משכה בכתפייה.
"מה אתה רוצה לעשות?"
"מה את רוצה לעשות?"
"אני צריכה ללמוד למבחן שיש לי מחר."
"כבר לגמרי שכחתי מזה." הוא מלמל בשקט, זוכה בצחקוק בצידה של קמיל, וחייך מעט לעצמו. "את צריכה עזרה? אני מעולה באנגלית." הוא קרץ, בעוד קמיל משכה בכתפייה.
"זה בסדר מבחינתך? אתה לא חייב –"
"אין לי בעיה." קטע אותה. היא חייכה אליו בהערכה רבה. היא הודתה לו מאוד.

היא אספה את אריזות החטיפים שהיו על הרצפה ונעמדה, לפני שהשליכה אותן אל הפח שבחדרה.
לאחר מכן, היא פנתה לשלוף את קלסר הסיכומים שלה מהמדף הגבוה, וגנחה בייאוש לאחר כמה רגעים בהם הבינה שהיא עדיין לא מגיעה אליו. אדוארד צחק בקול רם ונעמד מפני הרצפה גם כן. הוא נעמד מאחורייה, חזהו נוגע – לא נוגע בגבה, ידו מיד נחה על מותנה, בעוד הוא הושיט את ידו השנייה אל הקלסר הגבוה. קמיל הרגישה את ליבה מחל להאיץ את פעימותיו.

"דרדסית." לעג בעודו מושיט לה את הקלסר. היא גילגלה את עינייה, אך חייכה אליו.
"דרדסבא." הפעם, היה תורו לגלגל את עיניו.

"הכנתי רשימה של כל הנושאים שאני צריכה ללמוד." היא שינתה נושא בעודה תולשת את אחד מהפתקים הדביקים שהיו דבוקים על הקיר, מעל השולחן. היא הושיטה לו את הפתק ופתחה את הקלסר, מדפדפת בו עד שמצאה את מה שחיפשה.
"התחלתי לסכם את הנושא הראשון אתמול," היא מלמלה וסוף סוף הרימה את מבטה אל אדוארד, שהביט בה בהתרשמות. היא השפילה את מבטה חזרה, בוהה בדפי הקלסר.
"לא נשאר לך הרבה," הוא אמר, עיניו עוברות ברפרוף על שני הנושאים האחרים הכתובים בדף.
"את יכולה לכתוב חיבור כלשהו, ואבדוק לך אותו."
"באיזה נושא?" היא שאלה בשקט. הוא חשב לכמה רגעים.
"דברים שאת אוהבת?"
"זה כללי מדי."
"תצמצמי את זה," מלמל במשיכת כתפיים. היא הינהנה ועשתה מקום על השולחן.
"להביא לך כיסא?" הציעה לאחר כמה רגעים.
"אין צורך, אשב ליד החלון."
"או – קיי."