לא רק ידידים

16

משפחת ברנרד יצאו מביתם, וחמישה עשר צעדים בדיוק לאחר מכן, הם הגיעו אל ביתם של משפחת באודין.
קמיל צפתה באביה מתקתק על דלת ביתם, ליבה מאיץ משנייה לשנייה.
עם כל כמה שהיא ניסתה להכין את עצמה לערב הזה, נראה שלא הצליחה. היא פחדה מהתגובה של המשפחות, למרות שידעה שמלבד ההלם הראשוני, זה יהיה די מצחיק. או לפחות כך היא ואדוארד קיוו.
קמיל נשמה עמוק לפני שדלת הבית נפתחה. בפתח הבית עמדו ג'יימס וברידג'ט עם חיוך רחב על פניהם, ואדוארד המובך מאחוריהם. ברידג'ט ומריל מיד התחבקו כאילו הן מכירות שנים, בעוד ג'יימס זז ונתן לשאר להיכנס. קמיל בחנה במהירות את אדוארד. לגופו ג'ינס בהיר וחולצה לבנה מכופתרת.
היא הניחה כי זה מה שמריל הכריחה אותו ללבוש.

קמיל פסעה פנימה, ומיד מצאה עצמה בין זרועותייה של ברידג'ט.
"כשאמך אמרה שלבתה קוראים קמיל, לא חשבתי עלייך. אבל זו אכן הפתעה נעימה." ברידג'ט סיפרה וחייכה אלייה. קמיל חייכה אלייה מעט גם כן, ולאחר כמה שניות ניגשה לאדוארד. פנייה מעט סמוקות, ואדוארד גיחך כשהבחין בכך, אך הם מיד התחבקו לכמה שניות.
"בינתיים הם התעלו על כל ציפיותיי." אדוארד מלמל, קמיל הינהנה.
אדוארד בחן את קמיל. הוא אהב את מה שראה.
"את נראית מדהים." הוא בישר בחיוך. קמיל מלמלה תודה בעוד לחייה נצבעו ורוד כהה.
"גם אתה." היא הוסיפה.
"אמא הכריחה אותי." הוא רטן וגילגל את עיניו.
"הייתה לי הרגשה." היא צחקה. "יש לה טעם טוב."
אדוארד משך בכתפיו. "הבחירת לבוש שלך הייתה מרצון, או..?"
"רצון. אני חושבת." היא מלמלה.
"בחירה טובה, קמי. השמלה הזאת יושבת עלייך מדהים." הוא חייך. קמיל הסמיקה בשנית.
"תודה." היא מלמלה והסתובבה אל המשפחות.

"קמיל, את נראית מעולה!" ברידג'ט חייכה ואחזה בידייה של קמיל בעדינות. קמיל הופתעה מעט כשפנתה אלייה בצרפתית, אך לא איחרה לענות.
"תודה, גם את!" קמיל חייכה מעט. "הלבשת אותו מעולה גם כן." היא הוסיפה והפנתה את מבטה אל אדוארד, שדיבר עם אליוט. או לפחות ניסה.
ברידג'ט ציחקקה. "תודה, מתוקה."
קמיל ציחקקה והותירה לברידג'ט ללכת אל המטבח יחד עם מריל.

היא הסתכלה סביב, והבחינה באמילי, אדוארד ואליוט. היא תהתה מתי אמילי הספיקה להצטרף, אך הנידה בראשה ופסעה לעברם. מה אני עושה, לעזאזל? אך מחשבה זאת נעלמה כלא הייתה כשאמילי נעמדה לצידה.
"אדוארד נראה טוב." אמילי לחשה. קמיל הינהנה. תספרי לי משהו שאני לא יודעת...
"סבסטיאן לא בא?" קמיל שאלה.
"לא. הוא יוצא עם מדלן או משהו."
"באמת?"
אמילי הינהנה. קמיל רשמה לעצמה בראשה 'להתקשר לסבסטיאן', וצפתה באליוט מושך את אדוארד לכיוונן.

"אדוארד אמר שזו לא הפעם הראשונה שלך כאן!" אליוט סיפר. קמיל הסמיקה והינהנה. לאחר כמה רגעים, מרפקה של אמילי פגע בצלעותייה של קמיל ברמיזה, וקמיל החניקה קולות לא רצויים.
היא הסתכלה על אדוארד. חיוך על פניו, אך ניכר כי הוא לא מרגיש בנוח בסיטואציה הזו.
קמיל זזה מעט כך שנעמדה לצידו כמן הבעת תמיכה.
"אימי וברידג'ט יחד במטבח." היא בישרה.
"שמתי לב. רוצה לעלות לחדר בינתיים?" קמיל הינהנה והלכה אחריו, אמילי בעקבותיהם.

קמיל נכנסה לחדר אחרי אדוארד, ואמילי נכנסה כמה רגעים לאחר מכן, וסגרה את הדלת מאחורהים.
"בינתיים זה הולך בסדר." אדוארד מלמל. קמיל הינהנה והתיישבה על כיסאו של אדוארד, בעוד אדוארד התיישב על מיטתו ואמילי על אדן החלון.
"ג'נה ודניס ניסו לשכנע אותי לצאת איתם לפני שבאתם. שוב." אדוארד סיפר. קמיל נאנחה.
"אין לי כוח אליהם." היא הודיעה, אדוארד צחק.
"בא לי גלידה." היא מלמלה.
"אבל –"
"בא לי שוב." היא קטעה אותו בהינף יד. "הפעם בטעם שוקולד."
"פעם הבאה."
"עד אז כבר ירד לי החשק." הם צחקו.
"שלא תחלי,"
"אני לא."
"מאין לך?"
"אתה חלית?"
"בינתיים לא."
"בבקשה."
"אני רוצה שוקו. קר." הוא הכריז.
"שלא תחלה..." לעגה. אדוארד צחק והניד בראשו.

"מה התכנון שלך מחר?" הוא שאל.
"לישון."
"זהו?"
"צריך יותר מזה?" התבדחה. אדוארד צחק.
"סבסטיאן בא מחר." התערבה אמילי. אדוארד וקמיל שכחו מנוכחותה, הם אפילו לא שמו לב שנכנסה או נכחה בחדר.
"הו. זה יחסוך לי להתקשר אליו." קמיל צחקה.
"אין לי כוח אליו." אמילי רטנה מעט. קמיל צחקה. אדוארד לא שם לב שהסתכל על חיוכה, עד שראשה הסתובב אליו.
"למה?" הוא שאל את אמילי. היא משכה בכתפייה.
"ככה."
"אתה לא תבין." קמיל התערבה.
"אני מקנא בכן. תגידו תודה שיש לכן אח."
"אני מעדיפה להיות בת יחידה." אמילי בישרה.
"תאמיני לי שאת לא."
"אז אתה בן יחיד?" היא שאלה. קמיל הינהנה בשמו.
"זה לא כיף כמו שזה נשמע."
"אתה צריך לבוא אלינו ליום אחד. תנסה לשרוד את אליוט במשך יותר משלוש שעות ותדבר איתי." קמיל גיחכה. אדוארד צחק.
"אין לי בעיה."
"קבענו."
"קבענו." הם חייכו.

"ילדים! האוכל מוכן!" ברידג'ט קראה מהקומה הראשונה.
אדוארד, אמילי וקמיל נעמדו, ואמילי הייתה הראשונה לצאת מהחדר וללכת אל פינת האוכל, אך אדוארד וקמיל התעכבו מעט בפתח חדרו של אדוארד.

"בהצלחה לנו." אדוארד חייך אלייה.
"בהצלחה לנו."
עיניהם נפגשו לכמה רגעים לפני שקמיל הסיטה את מבטה והחלה ללכת אל גרם המדרגות, אדוארד מאחורייה.

"סוף סוף! כולם מחכים רק לכם!" בישר ג'יימס. אדוארד וקמיל הבחינו כי שתי המשפחות יושבות מסביב לשולחן, ועל השולחן כל טוב.
קמיל ואדוארד הבחינו בשני כיסאות ריקים והתיישבו בהם, אחד ליד השנייה.
"בתיאבון!" בירכה ברידג'ט, נותנת את האישור לפתיחת הארוחה.
"בון אפטיט." קמיל בירכה בשקט, אך היא מסתכלת על אדוארד. אדוארד חייך אלייה והחל לאכול, לאחר מכן גם קמיל.

הדקות הבאות עברו בשיחות בין בני הבית ובין מסובין, שיחות חולין. אך מבחינתו של אדוארד, הדקות עברו מהר מדי, בעיקר כשמוחו חג במחשבות סביב קמיל, וסביב המצב.
"עד כה, הארוחה התעלתה על כל ציפיותיי." קמיל אמרה לאדוארד.
"כן. ציפיתי ליותר,"
"גם אני."
"יש לי הרגשה שיהיו לנו עוד הרבה ארוחות כאלו." אדוארד סיפר, מבטו על הוריו ועל הורייה של קמיל המשוחחים ביניהם, חיוכים על פניהם. היא הבחינה בכך שדיברו באנגלית גם כן, כנראה בשביל להתחשב בג'יימס. היא הופתעה כשגילתה שג'יימס אינו דובר צרפתית, אך מאוחר יותר, אדוארד סיפר לה שהוא נולד בצרפת, והוא ומשפחתו עברו לבריטניה כשהיה עוד תינוק.
"אני לא מוכנה לזה." היא צחקה.
"נתרגל." הוא חייך, היא ציחקקה. 

~~~

מקווה שאהבתן!

גם הפעם, אותו נוהל.
3 הצבעות, או 3 תגובות מאנשים שונים על מנת להקדים את הפרק הבא.

אוהבת המון! X