לא רק ידידים

6

אדוארד ישב ליד חלונו, בוהה בחדרה החשוך של קמיל. עיניו עוברות שוב ושוב על הדף שהשאירה;
לילה טוב, אדוארד.
אך כששיחתם האחרונה מתנגנת במוחו שוב ושוב ללא הרף, כיצד יוכל ללכת לישון?

אדוארד לא הצליח להוציא את קמיל ממחשבותיו. היא מיוחדת, היא משגעת אותו, והיא לא עושה דבר.
אדוארד ניסה לפענח מדוע קמיל משפיע עליו כל כך.
האם זה בגלל גופה המושך להפליא? בגלל שיערה מלא הברק? או שמא בגלל עינייה המהפנטות?
אולי זה חוש ההומור שלה? או אולי זה קולה העדין? או חיוכה הזוהר? הוא לא יודע.

ובעוד אדוארד שוקע במחשבות על כחולת העיניים, קמיל וסבסטיאן ישבו בסלון דירתו של סבסטיאן, קערה מלאה פופקורן ביניהם והם רואים סרט שאהבו בילדותם.
"אני הולכת לשירותים." מלמלה קמיל לפני שהורידה את השמיכה מעלייה ונעמדה על רגלייה.

כשחזרה, סבסטיאן זלל את הפופקורן וכיבה את הטלוויזיה.
"הכל בסדר?" היא שאלה בשקט. סבסטיאן הינהן ונעמד גם כן.
"אני הולך למיטה."
"הו. לילה טוב?"
"מה לילה טוב? את, באה איתי. יש לנו המון על מה לדבר." הוא אמר, אצבעו מופנית לכיוונה. קמיל הרימה את ידייה כאות כניעה וציחקקה.
"דרך אגב, איפה אני ישנה?"
"בחדר אורחים."
"יש כאן חדר אורחים?"
"הסלון. מפונקת."
"אבל זה לא נוח!"
"את מעדיפה לישון איתי?"
"אני אסתפק בספה." היא מלמלה, יודעת שהוא מפליץ בשנתו.
"ככה חשבתי."

היא נכנסה בעקבות אחיה אל חדר השינה שלו, עינייה בחנו את החדר. החדר די קטן, בהתאם לדירה הקטנה גם כן. כל שנמצא בחדר זה מיטה זוגית, שידת לילה, שולחן מבולגן וארון קטן. חדר טיפוסי לסבסטיאן.

קמיל התיישבה על קצה המיטה לפני שנשכבה אחורה ועצמה את עינייה.
"אם את רוצה לישון אצלי במיטה אני מחזיר אותך הביתה."
היא ציחקקה, "אנויו. אני רק עוצמת עיניים."
"'רק'." הוא לעג וגילגל את עיניו. קמיל הרגישה את המיטה שוקעת מעט ופקחה את עינייה. סבסטיאן התיישב באמצע המיטה, והביט בה.
"דיברת עם מדלן היום?" היא שאלה.
"עוד לא הספקתי. את בטוחה שאין לך בחור?"
"מיליון אחוז."
"אגב, למה את כל היום ליד החלון?" הוא שאל לאחר כמה רגעים.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר."
"בחייך, קמי. נתפסת על חם." ומיד לאחר שמילים אלו יצאו מפיו של סבסטיאן, זיכרון מתוק התנגן אל מול עינייה; שיחתה הראשונה עם אדוארד בחלון.
שפתייה התעקלו מעט מעלה לפני שיד נופפה נגד עינייה. קמיל מצמצה במהירות וסובבה את ראשה אל סבסטיאן.

היא נאנחה.
"לפני כמה ימים, בספרייה של בית הספר," החלה. סבסיטיאן צווח בעוד קמיל התרוממה והתיישבה מולו, מחבקת את הכרית אל בטנה.
"קלאסי! נו, תמשיכי!"
"נער אחד התיישב לידי. הוא קרא ספר שכבר קראתי. לא חשוב. בכל מקרה, קוראים לו אדוארד."
"אדוארד? הוא מכאן?"
"לא. הוא גם לא מדבר צרפתית, אנחנו מדברים באנגלית."
"ממתי את יודעת לדבר אנגלית?"
"אידיוט. בקיצור, מסתבר שהוא גם השכן שלנו, והחדר שלו מול שלי!"
"או! אז זה מה שעשית בחלון?" היא הינהנה.
"זה מקסים בעיניי. מתי אפגוש אותו?" היא משכה בכתפייה.