לא רק ידידים

27

אדוארד חיכה לקמיל על יד היציאה מהמבנה, בדיוק כפי שהבטיח. הוא דיבר בטלפון עם אימו, ברידג'ט, והזכיר לה שלא יבוא אחרי בית הספר.

כשקמיל יצאה מהמבנה, והבחינה בגבו של אדוארד, היא רצתה להבהיל אותו, אך אז הבחינה בטלפונו ונאנחה.
היא עוד תבהיל אותו, היא נעמדה לצידו.
"טוב. בסדר, טוב. ביי." אמר אל הטלפון וניתק את השיחה.
"היי," קמיל בירכה בשקט.
"היי. לא ראיתי שהגעת," היא משכה בכתפייה.
"יש לך דש מאימי."
"בחזרה," היא חייכה מעט. "בכל מקרה, שנזוז?"
"כן,"

הם החלו להתקדם אל השער.
"אני רעב."
"אבל הרגע אכלת –"
"זה היה לפני שעתיים." קטע אותה בנפנוף יד. היא צחקה.
"נוכל להתחיל מהאוכל, אם אתה רוצה."
"אבל אז אהיה רעב שוב במהלך הקניות!"
"אתה תמיד רעב!"
"נכון, אבל בכל זאת! זה כי לא הבאת מקרונים היום." האשים.
"איך בדיוק?"
"אם היית מביאה, הייתי אוכל את כל הכריך שלי, ואת המקרונים שלך בדרך אל המרכז המסחרי." היא צחקה.
"נוכל לעצור בחנות ההיא, זה בדרך, והיא גם די זולה."
"רעיון טוב! בואי נמהר. אמא שלי רוצה שנהיה בבית לפני שיחשיך."
"הו. אז אין לנו הרבה זמן, מחשיך מוקדם." הוא משך בכתפיו בעוד הם עברו את שער בית הספר. הוא העביר את מבטו אל קמיל, שהסתכלה על שעון ידה.
"אם נוותר על החנות, נגיע אל המרכז המסחרי בשתיים וקצת... מה שיותיר לנו כשעתיים עד השקיעה להסתובב בחנויות, לאכול ולהגיע הביתה לפני שיחשיך." תיזמנה. "אבל נוכל להיכנס גם לחנות, פשוט יהיה לנו פחות זמן בחנויות. ומניסיון עבר איתך, נצטרך לפחות שלוש שעות נוספות." הפעם היא הרימה אליו את מבטה הרציני, גורמת לו לפרוץ בצחוק רם.
"זה לא הייתי אני, זו היית את. אני בסך הכל עזרתי לך למצוא את הכרית המושלמת."
"נכון, במשך שעה וחצי. באותה חנות. ואותה המחלקה." הוא ציחקק, אך גילגל את עיניו.
"לפחות קנינו משהו בסוף."
"מהמ. בכל מקרה, אתה רוצה להיכנס לחנות?"
"לא, אני יכול להתאפק..."
"בהצלחה."
"תודה, אני אצטרך את זה." הם צחקו.

הם המשיכו לדבר על כל מיני שטויות, עד שהגיעו אל המרכז המסחרי.

"תראה! הכל כבר מקושט לקראת חג המולד!" קראה בהתפעלות בעוד היא מביטה סביב, מתלהבת כמו ילדה קטנה. הוא מצא את זה חמוד, וחייך אלייה.
"לצלם אותך?"
"אתה יכול?" שאלה בעיניים גדולות. הוא הרגיש את ליבו מפרפר בחזהו.
"ברור."
"אוו, יש לי רעיון יותר טוב! בוא נצטלם ביחד, ונצלם אחד את השנייה בשקיעה!" הציעה, ומיד מיהרה להוסיף; "חג המולד תמיד נראה יותר טוב בחושך." הוא צחק.
"או – קיי." הוא הוציא את טלפונו מהכיס ופתח את המצלמה, בעוד הם נעמדו מתחת לאיילים של סנטה. אדוארד הושיט את ידו, והם צילמו כמה תמונות שלהם יחד. לאחר מכן, קמיל גררה אותו אל פסל של סנטה, וביקשה ממנו לצלם אותם גם עם סנטה, דבר שהוא עשה בשמחה רבה.

לאחר שסיימו להצטלם, הם נכנסו אל חנות בגדים. אדוארד רצה לקנות לו בגדים חמים יותר, מאחר והם נכנסים לדצמבר, והמעלות צונחות. בנוסף, הוא ידע שלקמיל יש טעם מעולה בבגדים, והוא רצה את עזרתה.