לא רק ידידים

10

קמיל ואדוארד ישבו בחדרה של קמיל, ליד שולחן הכתיבה שלה. ספר ההיסטוריה של קמיל פתוח לרווחה, וגם המחברת שלה וכמה סיכומים שכתבה.
קמיל שמחה שהיא הזמינה את אדוארד להצטרף אלייה, הוא התגלה כמורה טוב, ומהנה.
הודות לאדוארד, קמיל שיננה את החומר במוחה, והיא הצליחה ללמוד ללא בעיות.

אדוארד שילב את ידיו על חזהו ונשען על גב הכיסא באנחה. קמיל הניחה את העט ונשענה על כיסאה גם כן.
"את תלמידה ממש טובה, את יודעת?" הם צחקו.
"תודה.. שבאת. זה לא מובן מאליו בכלל." היא חייכה. אדוארד החזיר לקמיל עם חיוך משלו,
"אין בעיה. בשביל זה אני בדלת ממול." הם צחקו פעם נוספת.

הם חזרו ללמוד.

ובינתיים, בקומה הראשונה בביתה של קמיל, ישבה משפחת ברנרד בסלון הבית. אליוט שיחק בטלפון של אמילי, ז'אן בעבודתו והשאר יושבים ומשוחחים. נושאי השיחה עוברים במהירות, ומדעתה של מריל על דירתו של סבסטיאן הם הגיעו לאדוארד.
"את ראית אותו, לא?" מריל שאלה את אמילי ולגמה מעט מהקפה שלה. אמילי הנידה בראשה לשלילה, "רק אליוט. קמיל גירשה אותי לפני שהספקתי להעיף מבט לעברם."
"מה דעתך על אדוארד, אליוט?" סבסטיאן שאל את אליוט והזיז מעט את כתפו.
"הוא בסדר. לא ממש הבנתי מה הוא אמר, אבל הוא נראה די נחמד." אליוט מלמל והמשיך לשחק בטלפון.
"שמעתם את הילד." סבסטיאן צחק ומריל גילגלה את עינייה.
"בדרך כלל היא משתפת אותי." מריל התלוננה.
"לא היא לא." אמילי אמרה. "היא תמיד מסכמת את הכל ב'כלום', או רגיל'."
"אבל עכשיו כשיש לה מה לספר..."
"או שהיא פשוט לא רוצה שתדעו." אליוט התערב.
"אבל למה לא?" מריל נאנחה.
"זה חדש לה. היא לא חושבת בהיגיון." סבסטיאן הסביר.
"אם כבר מדברים על קמיל, איפה היא בכלל?" מריל שאלה והביטה סביב.
"בחדר שלה."
"הו. אני אלך להגיד שלום." סבסטיאן הודיע ועמד לקום, אך נקטע על ידי אמילי.
"היא עם אדוארד. לא הייתי ממליצה על זה."
"אדוארד כאן?!" מריל התפלאה, "בחדר של קמיל?" אמילי הינהנה.
"אתה רואה סבסטיאן?" מריל נזפה, "זה כן רציני והיא לא משתפת אותנו."
"היא תהיה חייבת לעשות זאת בסופו של דבר."
מריל נאנחה. "אני יודעת. אבל זה עדיין מעליב קצת."
"לפחות נראה אותו בקרוב." אמילי קרצה. מריל וסבסטיאן נאנחו.

"את תספרי לנו כשיהיה נער בחייך, נכון?" מריל שאלה את אמילי, תקווה בעינייה.
"כמובן." אמילי מלמלה ונשענה על מעט להציק לאליוט.

ובינתיים, בחדרה של קמיל, למדו השניים, ופיתחו שיטות שיעזרו לקמיל לזכור את החומר. אחת מהן, להמציא בדיחה מוצלחת בנושא. וכך, הם הפכו את הלמידה לכיפית ומשעשעת. אך הם יותר נהנו מחברתו של השני. קמיל מעולם לא למדה עם אנשים למבחן, והיא יכולה להגיד בלב שלם, זה מרגיש נפלא. זה מהנה כל כך...
ואדוארד? אדוארד נהנה לעזור לקמיל. ויותר מזה, הוא אהב לשמוע את הצחוק שלה, ולבהות בשפתייה מבלי ששמה לב.
הוא אהב לשמוע את קולה המבולבל המבקש הסבר, עזרה. הוא נהנה מחברתה. ולשם שינוי, לא מבעד לחלון, ולא בדרך לבית הספר.