לא רק ידידים

40

"בוקר טוב, אהובה שלי." אדוארד אמר כאשר הבחין בקמיל מכווצת את גבותייה. היא פקחה את עינייה, ושמחה לגלות שהוילונות מוסטים והחדר די חשוך. היא הופתעה לגלות שאדוארד נמצא במיטתה. ושהיא מכורבלת על חזהו. היא חייכה לעצמה מעט, אך חיוכה ירד כשהרגישה את הכאב החד בראשה.
"ישנת הרבה זמן, עוד מעט צהריים." הוא אמר בשקט, מעביר את ידו בשיערה של קמיל. "איך את מרגישה?"
"מתפוצץ לי הראש." היא גנחה בכאב וקברה את ראשה חזרה אל חזהו. הוא צחק, דבר הגרם לחזהו לרטוט ולקמיל לחייך. למרות הכאב.
"הבאתי איתי אספירין וכוס מים. הנחתי שתצטרכי את זה אחרי אתמול." הוא רכן מעט ולקח את הכדור מהשידה, ולאחר מכן את כוס המים. היא התיישבה ולקחה את שהציע לה, אך מיד חזרה לשכב.
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה לבסוף, קולה צרוד משינה.
"הגעתי לפני רבע שעה. רציתי לראות איך את, ואמא שלך הכניסה אותי."
"אה."

"את זוכרת משהו? מאתמול..." הוא היסס מעט, לא בטוח שהוא יאהב את תשובתה. היא כיווצה את גבותייה.
"בערך. אני זוכרת שהיה אחלה עד שהתחלתי לשתות." היא ציחקקה לעצמה בשקט.
"ו...?"
"שאמרת שלא תנשק אותי כשאני שיכורה." היא פקחה את עינייה לבסוף, מביטה הישר אל שלו, ועל החיוך שהשתקף בעיניו היפות.
"את זוכרת גם את החלק שבו בכית כי את לא זחל?"
"מה?" היא הסמיקה והסיטה את עינייה אל הקיר. הוא פרץ בצחוק.
"מקווה שישנת טוב, מריל ביקשה שנרד למטה כשתקומי."
"אלוהים, לא. אני לא יוצאת מהמיטה בשעה הקרובה." הוא גיחך וכרך את זרועותיו סביבה, מניח את סנטרו על ראשה. האם זה הזמן לשיחת יחסינו לאן? הוא תהה.

"את באה איתי למסיבה היום?"
"לא חושבת..."
"מה? למה לא?"
"אין לי כוח."
"אבל קבענו..."
"אני יודעת. אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לצאת שוב אחרי אתמול."
"למה לא?"
"לבלות שוב עם דניס? לבד? בקושי הצלחתי לשרוד אותו אתמול."
"אבל את לא תהיי עם דניס הפעם. את תהיי איתי." היא נשמה בייאוש.
"אני צריכה לחשוב על זה."
"יהיה לנו כיף..." הוא המשיך. "ואני אפצה אותך על אתמול."
"אני לא חושבת שיש לי מה ללבוש."
"אני ראיתי את הארון שלך, אוצר. יש לך מלא מה ללבוש."
"כן, אבל מה לובשים למסיבה?"
"אני לא יודע. אני בדרך כלל לובש ג'ינס ומכופתרת."
"זה אומר שאני צריכה ללבוש שמלה."
"כן."
"קר מדי לזה. אוף."
"במועדון חם."
"אני צריכה לחשוב על זה." היא חזרה והסתובבה מעט, כך שעכשיו היא שוכבת על חזהו של אדוארד.

"התכוונת למה שאמרת אתמול?" היא שאלה בשקט, לא מסירה את מבטה מעיניו. אוקיי, אז זה כן הזמן לשיחת יחסינו לאן.
"כן." הוא ענה מבלי להסס, מניח את ידיו על מותנייה כדי שלא תיפול ממנו. "אני אוהב אותך גם עכשיו. בבוקר." היא חייכה.
"גם אני אוהבת אותך."

"תבואי איתי למסיבה היום. הפעם, בתור הדייט שלי." הוא ניסה שוב, אחת מידיו מזיזה פיסה משיערה של קמיל אל מאחורי אוזנה. "בבקשה?"
"אוף." רטנה והניחה את ראשה על חזהו. הוא צחק.
"אני מבין שזה כן?" היא הימהמה.
"יופי. עכשיו אנחנו צריכים לקום. את צריכה לאכול."
"אין לי כוח." הוא חייך.
"אבל את צריכה לאכול."
"זה לא דחוף."
"קומי כבר, ברנרד." הוא התיישב, דבר הגרם לקמיל לשבת גם כן. היא גנחה בתסכול.
"אתה מעצבן."
"נכון. לכי תשטפי פנים, אני רעב ואני לא יורד למטה בלעדייך."
"אבל לעלות אליי לחדר לבד זה בסדר."
"בדיוק. חוץ מזה, אמילי מפחידה אותי. את יודעת שהיא זרקה עליי צ'יפס אתמול? ביזיון." הוא ניער את ראשו בעוד קמיל צחקה.
"אני חושבת שהיא עוד לא התרגלה לראות אותך פה."
"היא תתרגל. אני עוד אהיה פה הרבה." הוא חייך כשראה את שפתייה מתעקלות מעלה גם כן.