"קמיל! אדוארד!" דפיקות רמות נשמעו על דלת חדרם. קמיל נאנחה, ופקחה את עינייה. נדרשו לה כמה רגעים להיזכר במעשיהם אמש, וכמה רגעים נוספים להבין ששניהם עירומים וברידג'ט מחוץ לדלת.
"אדוארד!" קמיל ניערה אותו במהירות. "קום!" הוא רטן והתגלגל על צידו, ישן. היא הייתה מגחכת, אילו ברידג'ט לא דפקה שוב. היא מיהרה לקפוץ מהמיטה ולחפש חולצה ומכנס, לא טורחת לבדוק שאדוארד בסדר לאחר שהיא בטעות בעטה אותו מהמיטה. לגמרי בטעות, כמובן.
"אתם ערים?" ברידג'ט צעקה מבעד לדלת, ממשיכה לדפוק.
"כן!" קמיל צעקה, קולה צרוד מעט ולחייה סמוקות בעודה לבשה את החולצה הראשונה שמצאה.
"תפתחו את הדלת!" היא התעקשה. רוטן, אדוארד לבש את תחתוניו ומכנסיים רנדומליים, עיניו חצי עצומות. קמיל מיהרה אל הדלת, ממרפקת את אדוארד בדרכה על מנת להעיר אותו. הוא, בתגובה, צבט את ישבנה ונשכב על המיטה הקטנה. סמוקה, היא פתחה את דלת חדרם, לא מופתעת למצוא את ברידג'ט עם חיוך זחוח על פנייה.
"לא אמרתי לכם לישון עם דלת פתוחה?" היא נזפה, מנסה לשמור על פנייה רציניות.
"סליחה." קמיל מילמלה.
"גם אמרתי לכם לא לישון באותה מיטה." היא שילבה את ידייה.
"למה את חושבת שלא ישנו באותה מיטה?" קמיל כיווצה את גבותייה, מסמיקה אף יותר.
"כי אדוארד לובש את מכנסי הטרנינג הורודות שלך."
"מה? לא הוא לא!" היא סובבה את ראשה במהירות, ונלחמה בצורך לדפוק את ראשה בקיר כאשר הבינה שהוא באמת לובש את המכנסיים שלה. והיא בוהה לו בישבן. היא ניערה את ראשה והחזירה את מבטה לברידג'ט.
"אופס?" הפעם, ברידג'ט פרצה בצחוק.
"תחליפו בגדים ובואו לאכול." היא אמרה לבסוף, ופנתה ללכת. מבולבלת, קמיל הביטה מטה על הבגדים שלבשה בחיפזון.
"אוי, מרד!" היא רטנה וסגרה את הדלת, מבינה שהיא באחת מהחולצות של אדוארד, והיא לבשה אותה הפוך.
"אדוארד!" היא רטנה ועלתה על המיטה הקטנה גם כן. "אני רוצה למות מבושה."
"אהא." הוא מילמל, חצי ישן בעודו כורך את זרועו סביבה ומושך אותה קרוב אליו, מנסה להרגיע אותה.
"אל תיקחי את זה קשה. היא רק צחקה." הוא מילמל אל תוך שיערה, קולו צרוד בעודו מנשק את ראשה.
"אני יודעת. אבל עדיין." היא חייכה מעט והתרכבלה אל חזהו.
"את יפה כשאת סמוקה." הוא אמר, מחייך. קמיל הרגישה את לחייה מתחממות עוד יותר, וגילגלה את עינייה בתסכול.
"לך תחליף בגדים. אתה מרחיב לי את הטרנינג." היא נשקה לשפתיו קצרות, וקמה מהמיטה על מנת להחליף בגדים גם כן.
זמן קצר לאחר מכן, קמיל עמדה מול המראה שבחדר, מתבוננת בטרנינג הורוד שלבשה. יותר נכון, שופטת כמה אדוארד הרחיב את מכנסי הטרנינג. לפתע, היא הרגישה זרועות חמות מקיפות אותה מאחור. "אני מצטער על הקטע עם המכנסיים, יהלום." הוא אמר בשקט, מנשק את רקתה. "זה בכלל לא היה כי הייתי חצי ישן ורציתי להחזיר לך על הבעיטה." היא צחקה.
"זה היה בטעות. אני מצטערת." היא טענה, קולה רך. "אתה יודע שאני אוהבת אותך."
"אני יודע." הוא נישק אותה בעדינות. "בנושא אחר, איך את מרגישה?" הוא שאל, עוטף את פנייה בכפות ידיו החמימות.
"מעולה." היא חייכה. "ואתה?"
"ווי ווי." הוא נשק לשפתייה בחוסר קורדינציה בעודה פורצת בצחוק. דפיקות חזקות גרמו להם להשתתק.
"אתם באים, או מה?" אמילי צעקה מבעד לדלת. אדוארד נאנח.
"אני מקווה שהם הכינו אוכל טעים מספיק בשביל לפצות על הבוקר הזה." הוא רטן, כורך את אצבעותיו בשלה ומוביל אותה אל הדלת. היא ציחקקה.
YOU ARE READING
לא רק ידידים
Любовные романы"לא יכול לקרות בינינו כלום. הרי אנחנו רק ידידים." הוא, שבדיוק עבר עם משפחתו לצרפת, לא ציפה שהאדם הראשון במעגל החברים החדש שלו תהיה נערה יפה שהכיר בספריית התיכון. אך מהרגע הראשון, לא היה לו ספק שהיא מיוחדת. והיא, לא ציפתה שהנער החדש בבית ספרה ינפץ את...
