לא רק ידידים

24

הם ירדו במדרגות אל הקומה הראשונה, ופנו הישר אל השולחן הערוך. עיניו של אדוארד מיד נפקחו. הוא כל כך אהב אוכל. הוא הבחין בצלחת נוספת, והתרגש כשהבין שהם יודעים שהוא כאן. אך הוא לא הופתע. הוא הבחין ב'קוק או ואן' מונח במרכז השולחן, יחד עם כמה סלטים, לחמים ומיצים. לאחר מכן, הבחין באמילי, אליוט וז'אן מסביב לשולחן, בעוד מריל סידרה כמה דברים על השיש, אך הוא לא זיהה בדיוק מה הם.

הוא עקב אחר קמיל אל מקומם בשולחן, לחץ מיד החל להיבנות בחזהו. הוא התיישב בצידה הימני של קמיל.
רגעים אחדים לאחר מכן, מריל הסתובבה אל השולחן, בידייה כפות לסלטים. אדוארד הבחין בחסר רק עכשיו.
"אדוארד," בירכה מריל, "טוב לראותך שוב."
"גם אותך," השיב בנימוס. הוא העריך מאוד את זה שדיברה איתו באנגלית, מבחינתו, זה לא מובן מאליו.

"בון אפטיט," בירכה מריל. הם החלו לאכול, כל אחד מילא את צלחתו ככל יכולתו, וכל אחד התענג על כל ביס וביס, בעיקר אדוארד. לקמיל יצא לספר לו על הבישולים הנהדרים של אימה, אך הוא מעולם לא ציפה לזה. הוא לא ידע אם ציפיותיו היו נמוכות, או שמריל התעלתה מעל כולן. הוא עוד לא החליט. אבל זה לא משנה לו, כי כרגע, הוא אוכל את ה'קוק או ואן' הטעים ביותר שאכל מימיו.

"יצא לך ממש טעים," החמיא אדוארד. מריל חייכה אליו, מילמלה תודה, ושידלה לקמיל מבט גם כן, שגרם לקמיל להסמיק מעט.

קמיל הושיטה את ידה אל קנקן הלימונדה. "מישהו רוצה?" היא שאלה בעודה לוקחת את הכוס שלה בידייה.
"אני," ביקשה אמילי בפה מלא, מושיטה לאחותה את הכוס הריקה שלה.
"גם אני." הצטרף אליוט.
"אד, רוצה גם?" הציעה בנימוס בעודה מוזגת לימונדה בשתי הכוסות.
"כן, בבקשה." הושיט לה את כוסו, וכיחכך בגרונו. הוא ידע שקמיל צוחקת עליו בליבה, ושפתיו התעקלו מעט מעלה. אך רק מעט, מאחר וז'אן לא הוריד את עיניו ממנו.
"סיל טו פלה," אמרה, מושיטה לשלושה את כוסותיהם.
"תודה."

סובבי השולחן המשיכו בשיחותיהם, מדברים על נושאים רנדומליים עם כולם.

קמיל סוף סוף לגמה מעט מהכוס, אך נחנקה מיד כשהרגישה את ידו של אדוארד על ברכה הימנית. היא הרגישה את לחייה מתחממות מיד.
"את יכולה בבקשה להעביר לי את המלח?" ביקש. היא הינהנה ורכנה מעט אל המלחיה.
"אדוארד," פנתה אליו מריל. "אתה יוצא גם ליום גיבוש?"
"אני חושב שכן."
"גם קמיל." סיפרה.
"אני יודע," התבדח בעודו לוקח את המלחיה המושטת. "תודה."
"אגב, אנחנו רוצים לצאת ביום שבת. זה בסדר?"
"לאן?" שאלה מריל, לוגמת מעט מכוס המים שלה. קמיל הסתכלה על אדוארד. היא לא ידעה לענות על השאלה הזו, והוא פחד לענות עלייה. הוא שיחק מעט בצווארון חולצתו.
"כמה חברים טובים שלי הזמינו אותנו לצאת איתם לאיזו מסיבה קטנה."
"יהיו עוד בנות חוץ מקמיל?"
"מר!" התפרצה קמיל, זוכה לציחקוק מצידו של אדוארד, אך הוא הינהן אל מריל.
"אלכוהול? סמים?" התערב ז'אן גם כן. אדוארד הניד בראשו, למרות שידע שההפך הוא הנכון.
"אז איפה כל הכיף בזה?" מלמל ז'אן, מספיק חזק לכולם שישמעו, ושיצחקו.
"אל תהרוס את הילדים, ז'אן." נזפה מריל, גורמת לצחוקו של ז'אן להפוך רם אף יותר.