לא רק ידידים

56

*הפרק מכיל מעט מאוד רמזים מיניים בסוף הפרק. תהנו!

"אתה חייב להודות שיפה פה." קמיל אמרה בקלילות, טון קולה מעט נוזף מפני שאדוארד לא הפסיק לרטון על כך שאין שלג. הוא נאנח, הסימן היחיד לכך שהוא מודה שהיא צודקת. מחוגי השעון על ידה הימנית של קמיל הצביעו על השעה 23:49, והם חלקו נדנדה במרפסת הקדמית של הבקתה. רוב המשפחה כבר ישנה, מלבד סבסטיאן ומדלן – שיצאו לבר בעיר הסמוכה. הוא סובב את ראשו והביט בה, מחייך מעט.

"תראה את הכוכבים האלה!" היא לחשה בהשתאות, מצביעה על השמים הנוצצים. "הם נראים כמו יהלומים." אדוארד הינהן בהסכמה, מחזיק בידה ומלטף את אצבעותיה החמות.
"את צודקת, הכול נראה מדהים הערב. את יודעת מה מדהים יותר?"
קמיל הביטה בו בסקרנות, נלחמת בצורך לנשק את שפתיו, ואת חיוכו היפה. הוא, לעומתה, נשק לשפתיה בעדינות, לשונו רקדה עם שלה בהרמוניה מושלמת. "את. העיניים שלך," הוא לחש כשהם נפרדו, מחליק את ידו על לחייה. "הן מבריקות יותר מכל כוכב בשמים האלה." הוא הרים אותה והושיב אותה כך שהיא יושבת על ירכיו, לא מנתק את הנשיקה ולו לרגע אחד.
חיוך רחב נפרש על פניה המלאכיות, והיא נישקה אותו שוב, מרגישה את חום גופו הגברי העוטף אותה בחמימות ובאהבה. חום קסופם שהיא מכורה אליו כמו אל הסם הממכר בעולם. "אני אוהבת אותך כל כך," היא לחשה כנגד שפתיו.
"אני אוהב אותך יותר." הוא פסק, מעביר את אצבעותיו בשיערה הזהוב בעדינות.
"לא," היא ניסתה להתווכח, אך קולה השקט נשמע יותר כמו אנחה נואשת, תחינה נזקקת שהיא לא הצליחה לשמור בפנים בעוד לשונו רקדה עם שלה בהרמוניה מושלמת, ולא כשהוא הניח את ידיו על מותניה ומשך אותה עוד יותר קרוב אליו.

היא הכריחה את עצמה להתנתק מהנשיקה על מנת לנשום, גופה רועד מהתשוקה הבוערת שעדיין ריחפה באוויר הקר של הלילה. "הפכתי אותך לקיטשי, אה?" היא התבדחה, עיניה הבהיקו ברמז שובב בעוד היא ניסתה לשלוט בנשימותייה הכבדות והמהירות. הוא פרץ בצחוק עמוק וחם, גורם לה לחיוכה להתרחב. אדוארד משך אותה קרוב יותר אליו, מחבק אותה בזרועותיו החזקות.
"לא, יהלום," הוא לחש לתוך אוזנה, קולו עמוק וחם. "את הפכת אותי לרומנטיקן מושבע. במשרה מלאה." הוא צחק מעט בשקט. קמיל הרגישה את לבה מתרחב מהחיבה בקולו. היא נישקה את לחייו הגבריות ושמה את ראשה על כתפו, מריחה את ריח האפטרשייב שלו.
"אני אוהבת את הרומנטיקן הזה," היא חייכה, משחילה את אצבעותיה בשיער השחור שלו.
"ואני אוהב אותך," הוא נשק לצווארה בעדינות, גורם לעורה להצטמרר. "תמיד ולנצח."

היא התרחקה ממנו והתיישבה לפתע. "אוי, כמעט שכחתי להראות לך!" היא שלפה את טלפונה מכיסה, מתעלמת מהמבט הזועף שעל פניו.
"זה חשוב?"
"הכי חשוב בעולם." היא הינהנה ברצינות, למרות חיוכה השובב. "תראה!" היא סובבה אליו את מסך הטלפון שלה כך שיוכל לראות. כמה רגעים לאחר מכן, הוא פרץ בצחוק.
"שינית את השם שלי באנשי קשר ל'גרגמל'?" הוא צחק, מניד בראשו בחוסר אמון. היא הינהנה בגאווה.
"כי זה כל כך מתאים לך." היא התבדחה, צוחקת בקלילות.
"ככה?"
"ככה." הוא הינהן ושלף את טלפונו מכיסו גם כן.
"אז אני אשנה את השם שלך באנשי קשר מ'יהלום' לדרדסית'." היא הרגישה את הפרפרים בבטנה מתפוצצים לכמה רגעים, ואז ליבה נמס וחיוכה התרחב.
"אתה קורא לי באנשי קשר יהלום?" היא שאלה, עינייה נוצצות. הוא הינהן, חיוכו מתרחב.
"את באמת מופתעת?" הוא צחק מעט. היא הינהנה, לחייה מסמיקות שוב.
"אווּ," הוא צחק שוב ומשך את ראשה אל חזהו, מחבק אותה. "חמודה שלי. אין לך מה להתרגש יותר, אני משנה את זה לדרדסית." הפעם, היא צחקה.
"באמת?"
"תלוי. את מוכנה לשנות את השם שלי מ'גרגמל' ל'בעלי לעתיד'? או 'הגבר של חיי'? או 'המלך שלי', זה גם עובד." היא צחקה שוב.
"אני מוכנה לשנות את זה לאדוארד." היא חייכה במתיקות. הוא צחק.
"אולי ל'שוגר דאדי האהוב עליי'?"
"ארוך מדי." היא כיווצה את אפה. "מפלצומי?"
"היי! את המפלצומי מבינינו."
"שקר גס." היא הכחישה, צוחקת. "אולי... דובילולו?"
"אני אחנוק אותך." הוא התבדח.
"זה איום?" היא הרימה את גבה, מחייכת בשובבות. הוא צחק.
"אני מוכן להתפשר על הבגט הכי ארוך בעולם..." הוא המשיך.
"ואני מוכנה להתפשר על הקוסם מארץ עוץ." הם צחקו.