"בונז'ור!" בירכה קמיל את אדוארד כשיצאה מהבית.
"בונז'ור!" השיב חזרה בעודו כורך קצרות את זרועותיו סביב מותנייה.
"איך ישנת?" שאל בעוד הם החלו ללכת לכיוון בית הספר.
"מעולה. ואתה?"
"גם אני." הם חייכו אחד אל השנייה לפני שמצאו עניין בנעליהם.
"את זוכרת שאנחנו הולכים למרכז המסחרי אחרי בית ספר?" הוא שאל.
היא הימהמה. "הבאתי כסף."
"מעולה!"
"יש לי מבחן היום."
"אני זוכר. יילך טוב, ברנרד. אל חשש. את מדברת איתי אנגלית כל יום, כל היום, ואין לך אפילו שגיאה אחת. זה מדהים בעיניי."
היא הסמיקה מעט. "תודה." הוא חייך אלייה והניח את זרועו על כתפייה.
"קטן עלייך." עודד בעודו מושך אותה קרוב אליו. היא צחקה, מילמלה תודה והניחה את כף ידה על שלו.
"רוצה ללכת לספסל בהפסקה?"
"חשבתי שהסכמנו על זה אתמול,"
"אה. נכון." הוא צחק.
לאחר כמה דקות, עברו את שערי בית הספר בעודם מפטפטים על תוכניותיהם לסוף השבוע, אך נקטעו על ידי חבריו של אדוארד.
"באודין! אתה לא בא להגיד שלום?" קראו לעברו. אדוארד נאנח, והביט בקמיל במבט מתנצל. היא חייכה אליו חיוך מעודד קטן, מילמלה "בהצלחה" והחלה ללכת לעבר המבנה.
"קמיל!" קרא קול מאחורייה, שגרם לה להיעצר ולהסתובב לעברו. היא הופתעה כשראתה את דניס רץ לעברה.
"דניס," היא מלמלה, "בונז'ור."
"בונז'ור." הוא סוף סוף נעמד מולה. "מה שלומך?" שאל, בצרפתית. קמיל הבינה שהשיחה הזו תתנהל בצרפתית, לשם שינוי. אך זו לא הפעם הראשונה בה הם מדברים בצרפתית. כנראה שביניהם הם ידברו בצרפתית, כל עוד אדוארד לא לידם.
"בסדר, מה איתך?" השיבה בנימוס.
"גם, תודה. רציתי לספר לך שיום שישי אנחנו יוצאים למסיבה..."
"אני יודעת, אדוארד סיפר לי." היא חייכה מעט.
"הו. זה אומר שאתם באים?"
"אני חושבת שכן."
"אני כבר לא יכול לחכות." אמר בחיוך. "בואי, אלווה אותך לכיתה."
"הו, אמ –"
"באיזו כיתה את לומדת?"
"י7, אבל –"
"אלווה אותך לשם." קטע אותה. הוא הניח את ידו על גבה התחתון והחל ללכת, מוביל את שניהם אל תוך המבנה.
קמיל לא הרגישה בנוח בסיטאוציה. היא לא אוהבת שנוגעים בה, לא זרים. והיא לא ידעה מיהו כלל – מלבד שמו.
לאחר זמן קצר, הם נעצרו בכניסה לכיתתה של קמיל. היא הודתה לדניס, למרות שלא התכוונה לכך. היא נפרדה ממנו לשלום ונכנסה לכיתתה. היא תלתה את תיקה על הכיסא, התיישבה במקומה והוציאה את טלפונה.
אל: אדוארד
היי, סליחה שלא חיכיתי לך.
מ: אדוארד
הכל בסדר. ראיתי שהלכת עם דניס...
אל: אדוארד
כן, הוא התעקש ללוות אותי.
מ: אדוארד
הו.
בכל מקרה, אלך להביא לנו מקרוני וגבינה בהפסקה.
אל: אדוארד
או – קיי. אני אלך לספרייה, ואז אפגוש אותך בספסל?
YOU ARE READING
לא רק ידידים
Romance"לא יכול לקרות בינינו כלום. הרי אנחנו רק ידידים." הוא, שבדיוק עבר עם משפחתו לצרפת, לא ציפה שהאדם הראשון במעגל החברים החדש שלו תהיה נערה יפה שהכיר בספריית התיכון. אך מהרגע הראשון, לא היה לו ספק שהיא מיוחדת. והיא, לא ציפתה שהנער החדש בבית ספרה ינפץ את...
