לא רק ידידים

33

"תודה על היום, קמ. עזרת לי מאוד." הוא אמר, מביט עמוק אל תוך עינייה של קמיל.
הם כבר הספיקו להתעורר, לאכול צהריים, ללמוד, וסתם להיות ביחד.

כרגע, הם במיטתו של אדוארד. שוב.
פניהם של השניים מונחות על כפות ידיהם, בעוד הם מסתכלים אחד על השנייה.

"הכי בכיף. אני תמיד פה בשבילך." היא חייכה, מתעלמת מהעובדה שליבה החסיר פעימה כאשר ראתה את חיוכו של אדוארד. חיוך שהיא גרמה לו.

"מה את רוצה מתנה לחג המולד?" הוא שאל לפתע. היא משכה בכתפייה.
"מה אתה רוצה?" אותך. הוא משך בכתפיו.
"עוגיות." היא פרצה בצחוק. היא הייתה צריכה לראות את זה בא.
"אולי נוכל לאפות עוגיות ביחד השנה." הציעה.
"כן! ואנחנו נוכל גם ל –" קול המפתח שמסתובב בדלת הכניסה קטע אותו. קמיל כיווצה את גבותייה, ומיד התרוממה על מנת להעיף מבט בשעון ידה.
"כבר חמש וחצי?" התפלאה.
"מה? לא יכול להיות."
"אדוארד! אני בבית!" קראה ברידג'ט מקומת הכניסה, רגעים לפני שנקישות מגפייה נשמעו במורד המדרגות.

קמיל מיד מיהרה לעבור אל הכיסא שליד השולחן, ולסדר את שיערה. לא שקרה משהו...

"אדוארד." נכנסה ברידג'ט אל חדרו. "הו! היי, קמיל. לא ידעתי שאת אמורה לבוא היום." קמיל חייכה מעט, מזדקפת בכיסא.
"באתי לראות איך הוא מרגיש."
"זה ממש מקסים מצידך, מון שרי." היא חייכה אלייה בחמימות, לפני שפנתה אל בנה. "איך אתה מרגיש? אמרתי לך לחזור הביתה מוקדם אתמול, אידיוט." הוא צחק.
"אני מרגיש בסדר, תודה לך."
"אכלתם? להכין משהו? אדוארד, אתה רוצה תה? קמיל? א –"
"לא תודה, אמא. הכל בסדר."

ברידג'ט גילגלה את עינייה. "קמיל, מתוקה. מתי הגעת?"
לחץ החל להיבנות בבטנה של קמיל, אך היא יישרה את מבטה אל אימו של חברה הטוב. "מיד אחרי בית ספר."
"זה ממש מקסים מצידך!" ברידג'ט חייכה, "אני מקווה שהוא לא התעלל בך יותר מדי. הוא מתנהג כמו תינוק כשהוא חולה."
"אמא!!!" התערב, מתעלם מהעובדה שדם זרם אל לחייו במהירות האור.
"אבל זה נכון." היא הרימה את ידייה בכניעה. "בכל מקרה, מתוקה, אמא שלך צריכה לבוא עוד בערך חצי שעה. אז אני אלך לסדר קצת."
"הו! את צריכה עזרה במשהו?" היא שאלה, נעמדת מפני הכיסא.
"לא תודה, רק תישארי עם אדוארד ותוודאי שהוא עוד לא מת." קמיל צחקה.
"עליי."

קמיל חייכה בחמימות בעוד היא צפתה בברידג'ט יוצאת, אך משאירה את הדלת פתוחה מעט. היא הזכירה לה את אמא שלה.
"אני מתה על אמא שלך." הכריזה.
"זה הדדי. רוצה לשחק?" הוא שאל, מתיישב למרגלות המסך הגדול.
"לכסח לך את הצורה? תמיד." היא מיהרה להתיישב לצידו, וצחקה כשאדוארד זרק את כל הכריות שהיו בהישג יד אל הצד השני של החדר.
"לא לוקח סיכון." היא פרצה בצחוק בשנית.

היא לקחה את שלט המשחק שהושיט לה, וחיכתה בסבלנות שישים את המשחק. הוא מעניין. רואים ממש חד, ו – היא ניערה את ראשה. היא צריכה להתרכז במשחק, לא באדוארד.
"אני הסיבה שאת מייררת? או שפיספסתי משהו?" הוא שאל, ושלח לעברה מבט חטוף לפני שהחזיר את תשומת ליבו אל המסך.
"אני לא מייררת. פשוט הערכתי את, אה – את האיכות."
"שלי?"
"לא." היא הסמיקה וסובבה את ראשה. אדוארד כבש חיוך גאה. האיכות. מהמ.

ולמרות כל הפעמים – המאוד לא רבות – בהן ביקרה בביתו של אדוארד, היא רק עכשיו התעמקה בדברים המוזיקלים שבחדרו.
יש לו מדף עם מגוון עצום של דיסקים, ונגן דיסקים – כמובן. וגיטרות.
אחת חשמלית, ואחת אקוסטית. שתיהן תלויות על הקיר, אחת ליד השנייה – משלימות את הפינה המוזיקלית של אדוארד.
"אני לא מאמינה שרק עכשיו שמתי לב לזה." היא צייצה בקול שקט.
"מה?" הוא מילמל, מנתק את מבטו מהמסך ועוקב אחרי מבטה שלה.
"לקח לך זמן." הוא צחק, "רוצה לעבור על הדיסקים? אולי יש פה דיסק כלשהו שתאהבי."
"אתה אוסף."
זו לא הייתה שאלה, אך הוא בכל זאת אמר, "כן."

היא נעמדה מפני הרצפה, והתקדמה אל הפינה המוזיקלית.
היא התיישבה על הרצפה, בגובה מדף הדיסקים הנמוך. ידה מיד מצאה את דרכה אל הדיסקים, והיא בחנה אותם בזהירות רבה.
קווין, הביטלס, ארקטיק מאנקיז, אלביס פרסלי, הארי סטיילס, ו – "לא ידעתי שאתה מקשיב להארי סטיילס."
אדוארד משך בכתפיו. "יש לו אחלה שירים. לפעמים." היא צחקה, והחזירה את הדיסק למקומו לפני שהיא המשיכה לעבור על הדיסקים. יש לו דיסקים של בילי אייליש, קולדפליי, דרייק, מק מילר – והרשימה עוד ארוכה.
"אני מנחשת שאין לך דיסק של טיילור או של שון."
"ניחוש מוצלח." הוא אמר והתיישב לצידה, ידו שולפת דיסק אחד במיומנות רבה.
"אבל אני חושב שאת כן תאהבי את האלבום הזה. יש בו שירים טובים." הוא פתח את האריזה, ושלף את הדיסק. קמיל זיהתה את הדיסק. האלבום של בילי אייליש.
Don't smile at me.

"אה, אני מכירה אותו." היא חייכה, "לא ידעתי שאתה יודע מי היא."
"בילי? אני מת עלייה. יש לה שירים מעולים, וקול יפה."
"נכון." היא צפתה בעוד הוא הכניס את הדיסק אל הנגן, לחץ על שני כפתורים והניח לשיר הראשון להתנגן ברחבי החדר.

"המשחק מוכן." הוא הודיע, מצביע עם אגודלו לעבר המסך.
"השאלה היא אם אתה מוכן להפסיד?, לוזר."
הוא נחר בבוז. "אני אף פעם לא מפסיד."
"אתה בטוח? כי אני זוכרת טוב מאוד שניצחתי אותך, יותר מפעמיים..."
"זה היה במזל."
"לא, אתה פשוט לוזר." הוא צחק והתיישב אל מול המסך, קמיל לצידו. הוא הושיט לה שלט משחק אחד. 
"בהצלחה, יהלום."

~~~

מקווה שנהניתן!!
אז מה חשבתן על הפרק?

מזכירה את הנוהל: פרק חדש יעלה כשנגיע לחמש הצבעות או 3 תגובות מאנשים שונים.
או שבוע הבא.

בנוסף, כל הצבעה ותגובה ממש משמחת אותי, ונותנת לי המון המון מוטיבציה להמשיך לכתוב. :)

אגבבב! תודה ענקית על יותר מאלף קריאות!!!
זה ממש לא מובן מאליו 3>

אוהבת המון, שבת שלום! 3>