לא רק ידידים

57*

"מה הרעיון שלך?" קמיל שאלה כנגד שפתיו של אדוארד, ידייה עדיין מושכות אותו קרוב אלייה.
"הצרפתית שלי ממש השתפרה לאחרונה..." הוא מילמל בחיוך שובב. היא הימהמה ונישקה אותו שוב, בעוד הוא העמיק את נשיקתם – לשונותיהם רבות על שליטה.

"צרפתית, אמרת?" קמיל שאלה לאחר דקות אחדות, מתנשפת ומקפידה לשמור על קולה שקט כדי לא להעיר את בני הבית. הוא גיחך והינהן, מעביר את אגודלו על שפתה הנפוחה מנשיקתם האינטנסיבית.
"צרפתית מעולה." הוא הינהן, עיניו נוצצות בשובבות למרות שהוא ניסה לשמור על פרצוף רציני. "את רוצה שאדבר צרפתית בין רגלייך?": הוא התגרה, נהנה מהדרך בה עינייה נפערו והיא בלעה את רוקה, מהנהנת.
"כן?"
"כן." היא נאנחה בחיוך קטן ונשקה לשפתיו שוב, אך הוא הפשיט את חולצתה ממנה, ובכך קטע את נשיקתם לרגעים ארוכים. ארוכים מדי. רוטנת, קמיל עטפה את פניו בידייה ומשכה את פיו אל שלה, מעמיקה את הנשיקה.

"את נורא חמדנית. אמרו לך פעם?" הוא נאנח בחיוך, מעביר את ידו בשיערה הזהוב והרך. היא צחקה בשקט.
"באסה." היא נשכה את שפתה והביטה בו, עינייה נוצצות בשעשוע. הפעם, הוא נשק למצחה לפני שהוריד ממנה את מכנסייה בזהירות. היא, לעומתו, התיישבה והורידה ממנו את חולצתו במהירות.

"אתה רוצה להראות לי את יכולות הצרפתית החדשות שלך?" היא שאלה, מעבירה את ידה על חזהו החשוף.
"איזו שאלה מיותרת." הוא צחק. "אני יכול להוריד ממך גם את שאר הבגדים?" הוא וידא, מעביר את אצבעו בין כתפה לבין רצועת החזייה שלה. היא לבשה סט ורוד בהיר, שגרם לה להיראות מתוקה מהרגיל. היא חייכה בחמימות בעודה מהנהנת, ליבה נמס.
"אתה לא צריך לשאול, אתה יודע." היא לחשה.
"אני רוצה שתרגישי בנוח." הוא מילמל, מושיט את ידו על מנת לפתוח את סוגר החזייה הורודה שלה. היא הסמיקה מעט, אך חיוכה התרחב.
"ואתה? אתה מרגיש בנוח?" הוא עצר, ליבו מדלג על פעימה או שתיים בעוד סומק קל כיסה את לחייו. הוא לא ציפה שמישהי תשאל אותו את זה, זה היה נורא מתחשב מצידה. מנער את ראשו, הוא סיים להוריד את חזייתה וזרק אותה אל המיטה הקטנה יותר. מבלי לחשוב פעמיים, הוא משך את קמיל אל חזהו, מחבק אותה חזק.
"איזו מתוקה את." הוא מילמל, מנשק את קודקוד ראשה. ליבו התרחב באהבה כאשר היא צחקה בשקט אל תוך חזהו.
"יש לי מורה טוב." היא התבדחה, מנשקת את סנטרו בעדינות. הוא צחק ושיחרר אותה כדי שיוכל להוריד את מכנסיו.

"את מוכנה ליכולות הצרפתית שלי?" הוא שאל בעודו זורק גם את מכנסיו על המיטה השנייה. היא הינהנה בחיוך. מגחך, הוא עלה שוב מעלייה ונשק לשפתייה בעדינות, ידיו מעסות את שדייה בעדינות. הוא אהב את איך שהם התאימו בדיוק לידיו – כמו פאזל. "את תהיי בהלם." הוא הבטיח, מגלגל את תחתונייה במורד רגליה.
"תוכיח." היא חייכה, לחייה נצבעות בגוון עז של ארגמן.
"בכיף." הוא התיישב על ברכיו על המיטה, בין רגלייה.

"תפשקי את הרגליים, יהלום." הוא ציווה בשקט, קולו עדין בעוד ידו שיחקה עם אחד משדייה. היא צייתה, מפשקת את רגלייה ונלחמת בצורך לכסות את עצמה. "את אדומה כמו עגבנייה." הוא צחק ונשק שוב לשפתייה. היא גילגלה את עינייה, מצחקקת בשקט בעודה צופה בו בהשתאות. הפרפרים בבטנה הרגישו כאילו הם רוקדים עם חישוקי אש כמו לוליינית בקרקס מרוב ההתרגשות שהיא חוותה. הוא כל כך יפה, לעזאזל. היא חשבה, מביטה בו בעוד הוא הרכין את ראשו ונישק את צווארה בעדינות, משאיר שובל בלתי נראה של חום בדרכו.