לא רק ידידים

52

*שימו לב!! בסוף הפרק יש מעט תכנים מיניים. מי שלא נעים לה לקרוא תכנים מיניים, לא מעוניינת או כל סיבה אחרת, תעצרו אחרי הפסקה של הגיטרה. קריאה מהנה ❤️

"בוקר טוב, יפהפה."
"בוקר טוב, יהלום. מצאת לי כינוי חדש?" הוא מילמל, קולו צרוד משינה.
"מהמ."
"מה קרה לקוסם?"
"אני מחכה לראות מה השרביט שלך מסוגל לעשות לפני קודם."
"קסמים." הוא הקפיץ את גבותיו, זוכה לצחוק מתגלגל מצידה של קמיל.

"איך את מרגישה?" הוא שינה נושא לאחר כמה רגעים, ידו כהרגלה מצאה את עצמה בשיערה של קמיל. הוא צפה בה בעודה מתמסרת אל מגעו העדין, עינייה נעצמות לכמה רגעים שלווים בעוד הרחש היחיד שנשמע בחדר הוא טיפות הגשם המתנגשות בזכוכית החלון בחוזקה.
"שלווה. מאושרת. נאהבת." היא פקחה את עינייה הישר אל עיניו, חיוך רחב מצא את מקומו על פנייה כאשר הבחינה בסומק הקל על לחיו.
"גם אני, ילדה יפה. אני אוהב אותך כל כך שזה כואב." הוא משך את ראשה אל חזהו בחיבוק, וזכה לצחקוק מלאכי שנקטע על ידי רעם.
"הדדי." הפעם, היה תורו לצחוק. הוא הידק את השמיכה החמימה סביב גופה העירום של קמיל, ונשק לראשה בעדינות ממושכת. השמיכה חמה, אך לא כמו החמימות בליבם.

"קמיל!!!" יד קטנה התנופפה מול עינייה, מעירה את חלומה בהקיץ.
"מה?"
"את שופכת את כל המים."
"מה?" היא הורידה את מבטה בבלבול, מגלה שכוס המים שמילאה לאליוט עלתה על גדותייה. "שיט!"
"קמיל! אל תקללי לידו!" נזפה מריל מהסלון. קמיל גילגלה את עינייה ומיהרה להניח את קנקן המים ולהביא מפיות על מנת לספוג את המים שנשפכו. אליוט צחק וחרץ אלייה את לשונה. בתגובה, היא הרימה אליו את אגודלה כאשר הוא מופנה כלפי מטה. הגרסה הגאונית – והמצונזרת – שלה לאצבע שלישית. היא הייתה עסוקה בלייבש את השולחן, כך שהיא פיספסה את הדרך בו פער את עיניו ורץ אל מריל.

"אז עכשיו את גם לוקחת השראה מהקללות שלי?" היא שמעה קול עמוק מאחוריה, שגרם לה להסתובב מיד.
"אתה רואה מה קורה כשאני מבלה בחברתך יותר מדי זמן?" היא שאלה בהרמת גבה, מחזיקה את עצמה מלאפשר לחיוך להתגנה אל פנייה.
"אדוארד! אמרת שתחזיר לה!" ייבב אליוט, שמשך בקצה חולצתו של אליוט.
"מה הוא אמר?"
"אה... שהוא רוצה שתשחק איתו."
"במה אתה רוצה לשחק?" הוא התכופף אל גובה עיניו של אליוט, שפער את עיניו בבלבול.
"קמיל, מה הוא אומר?"
"הוא שואל במה אתה רוצה לשחק."
"בלהחזיר לך."
"הוא מוסר שהוא רוצה לשחק תופסת."
"או – קיי. יש לך חמש שניות לברוח, איש קטן."
"רוץ." מילמלה קמיל, ולא ניסתה לעצור את צחוקה כאשר אליוט החוויר באימה והחל לרוץ.

"אני אחזור עוד כמה דקות." אדוארד הודיע, נשק לשפתייה של קמיל במהירות לפני שהחל לרוץ לכיוון בו אליוט רץ.

עם חיוך מרוח על פנייה, היא לקחה את כוס המים בזהירות אל הסלון.
"למה הם רצים בבית?" שאלה מריל בצרפתית, לא מרימה את עינייה מהעיתון.
"הם משחקים תופסת?"
"את שואלת או אומרת?"
"מחזירה לאליוט." היא משכה בכתפייה, ורגעים לאחר מכן צווחתו של אליוט הידהדה ברחבי הבית לפני שהתחלפה בצחוק מתגלגל.
"על מה?"
"הוא רצה להחזיר לי. טכנית, הוא התחיל."
"אויש נו. למה את יורדת לרמה שלו?"
"כי אני יכולה." היא הניפה את שיערה בגאווה אל מאחורי כתפה ולגמה מכוס המים.