לא רק ידידים

4

פרק קצרצר ונחמד :)
בבקשה תקראו את מה שכתבתי בסוף הפרק.
תהנו 3>

~~~

קמיל התעוררה למשמע השעון המעורר שלה, בשעה שש וחצי לפנות בוקר. היא קראה אתמול עד מאוחר, ולמרות זאת, קמה מוקדם. בקרוב תיאלץ ללכת לבית הספר, דבר שכרגע נראה לה כה מיותר.

היא התמתחה ויצאה ממיטתה, הולכת ישירות אל החלון. היא הסיטה את הוילונות ופתחה את החלון על מנת לאוורר את החדר משעות הלילה. לאחר מכן, היא הסתכלה אל חלונו של אדוארד. אחכה לך בבוקר מתחת לבית.
היא חייכה חיוך קטן ויצאה מהחדר אל חדר האמבטיה המשפחתי.

היא החלה בארגוני הבוקר שלה; ציחצחה את שינייה ושטפה את פנייה.
לאחר מכן, היא חזרה אל חדרה והחליפה את בגדייה למדי בית הספר.

כשסיימה, היא ירדה אל הקומה הראשונה יחד עם תיקה, והניחה אותו על יד הדלת. היא הסתכלה על שעון ידה, מחוגיו מצביעים על השעה חמישה לשבע.

היא נאנחה ולקחה לעצמה מקרון קטן.
מריל נכנסה אל המטבח גם כן והכינה לעצמה קפה. "מתי את יוצאת?"
"עכשיו." היא ענתה בפה מלא ונעמדה מפני הכיסא, מסדרת את בגדייה.
"להתראות, תהני."
"גם את." קמיל מלמלה והרימה את תיקה מהרצפה.

היא בירכה את מריל לשלום פעם נוספת לפני שיצאה מביתה וסגרה את הדלת אחרייה, מחפשת את אדוארד עם עינייה. וכשראתה אותו יוצאה מביתו, היא לקחה נשימה עמוקה והתקדמה לכיוונו.

"בוקר טוב!" היא בירכה.
"בוקר טוב." אדוארד חיבק קצרות את קמיל לפני שהם החלו בדרכם.

"איך ישנת?" הוא שאל.
"בסדר. מה איתך?"
"מעולה. היה לי ממש כיף איתך אתמול."
"גם לי." היא הסמיקה מעט וסובבה את ראשה הצידה לכמה שניות. אדוארד חייך לעצמו חיוך קטן.
"ובכן," הוא הוא התחיל, "חשבתי, מאחר והגענו לסוף שבוע," הוא נעצר לכמה שניות. קמיל סובבה את ראשה אליו, מחכה שימשיך. "את חושבת שהפעם תצליחי להישאר ערה עד מאוחר?"
קמיל חייכה מעט והנהנה. "בהחלט. השאלה היא אם אתה יכול?"
הוא צחק. "בהחלט."

"אני רעב."
"אז תאכל."
"אין לי אוכל כאן."
"מזלך שאתה איתי." היא מלמלה בחיוך והחלה ללכת מעט מהר יותר, רואה את החנות הקטנה והמוכרת באופק, אדוארד ממהר מאחורייה.

הם נכנסו אל החנות, קמיל מביטה באדוארד עם חיוך קטן וגאה.
אדוארד בחן את החנות עם עיניו לפני שלקח לו חטיף רנדומלי וניגש אל הקופה לשלם עליו. לאחר מכן, הם יצאו מהחנות והמשיכו בדרכם.

"רוצה קצת?" אדוארד הציע בפה מלא והפנה את פתח החטיף לכיוונה. היא הנהנה ולקחה מעט מהחטיף הטעים.

"תגידי," הוא מלמל ובלע את החטיף, "מה החטיף האהוב עלייך?"
"יש הרבה."
"אחד מהם?"
"אני אוהבת פרינגלס."
"מסכים איתך." הוא מלמל וסיים את החטיף שבידו.
"מה... הסרט האהוב עלייך?"
"יש הרבה."
"תבחרי אחד."
"אני לא יכולה. יש הרבה."
"בחייך!"
"אני באמת לא יכולה!" היא הצדיקה בחיוך, "זה כמו להגיד לי לבחור ספר אהוב. יש הרבה."
"מה איתך?" המשיכה.
"אותה תשובה כמו שלך."
"נו באמת!" הוא צחק.
אדוארד צחק וזרק את שקית החטיף בפח שראה, עד שהרים את מבטו, וגילה שהם כבר הגיעו לבית הספר.