לא רק ידידים

*51

שימו לב!!!
הפרק ארוך מאוד,
ומיני מאוד.
מי שלא מעוניינת לקרוא תוכן מהסוג הזה, או לא מרגישה בנוח - אני ממש מתנצלת אבל הפרק הזה לא בשבילכן.
קריאה מהנה ❤️

לראשונה, שפתיו היססו כנגד שלה. לראשונה, הוא לא היה בטוח במה שהוא עושה איתה. הוא לא היה בטוח שזה הדבר הנכון, למרות שזה מרגיש נכון.
"יהלום... כדאי שנעצור." הוא הכריח את עצמו לנתק את שפתיו משלה לפני שהכריח את עצמו לפלוט את המילים הללו. היא התנשמה כנגד שפתיו, מבטה המבולבל נתקע על עיניו. הוא היה מעלייה, אך הוא אמנם היה מסוגל לעצור את הנשיקה, לא לשחרר אותה. עוד לא.
"למה?"
"כי זאת הפעם הראשונה שלך. אפילו לא הדלקנו נרות. מגיע לך יותר טוב. חוץ מזה, את בטוחה שאת רוצה? שאת מוכנה?"
"מיליון אחוז." היא חייכה, ונשקה שוב לשפתיו בעדינות. הוא לא החזיר לה נשיקה, והיא נרתעה.
"אתה לא רוצה?" דאגה הסתננה אל קולה.
"בטח שאני רוצה. אבל לא ככה הפעם הראשונה שלך צריכה להיות."
"הפעם הראשונה אף פעם לא כמו בסרטים או בספרים, אתה יודע. חוץ מזה, אם נרות כל כך עושים לך את זה, יכול להיות שיש לי כמה בשידה." הוא חייך מעט, וירד מעלייה בעודו רוכן אל השידה לצד המיטה.

"למה יש לך נרות ליד המיטה?"
"בדיוק לרגע הזה."
"באמת?"
"לא. הייתי צריכה להרחיק את זה מאליוט." הוא פרץ בצחוק, והחזיר את ידו לחיקו לפני שהגיעה אל מגירת השידה.
"יהלום, מה אם תביאי את הנרות לצימר?"
"למה שאני אעשה את זה אם אנחנו מתכוונים לעשות את זה עכשיו?" היא הרימה את גבתה.
"לא. אני לא רוצה שנקפוץ ישר לתוך זה. מה דעתך שהיום נתמקד בך, יהלום?"
"הו. אבל מה איתך?"
"ביום אחר."
"אתה בטוח? אני יכולה –"
"לא היום, אהובה שלי. הוא חזר אלייה והעביר את ידו בשיערה. "מה את אומרת?"
"רק אם אתה מרגיש בנוח..."
"אני בהחלט מרגיש בנוח, אהובה שלי." ידו עברה לרדת על פנייה בעדינות, "אני יותר מאשמח לגרום לך להרגיש טוב. אני חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן... מה את אומרת, יפה שלי? את רוצה שאגרום לך להרגיש טוב?" נשימתה נעתקה. למורת רוחו, כל שיכלה לעשות היה להנהן. אצבעו ירדה אל סנטרה, הוא לא הותיר לה ברירה מלבד להביט בעיניו. דבר שהיא מעולם לא חשבה שיכול לשמח אותה יותר.
"תשתמשי במילים שלך, יהלום."
"כ – כן."
"כן, מה?"
"אני רוצה שתגרום לי להרגיש טוב." מילותייה יצאו כלחישה, שהיא בכלל לא הייתה בטוחה אם שמע. הוא חייך.
"משאלתך היא פקודתי. רגע, נעלנו את הדלת?"
"זיוט."
"רגע אחד, יפה שלי. אלך לבדוק." הוא נשק לשפתייה במהירות והתרומם מהמיטה, משאיר אותה מתנשפת מאחוריו. לא לעוד הרבה זמן, אבל לעזאזל.

היא צפתה בעודו נועל את הדלת בשקט כמעט מוחלט, הרי כבר מאוחר. והיא די בטוחה שגם הוא מאמין שאם יהיו רועשים מדי, מישהו יבוא ויעצור הכל. ברגע שוידא שהדלת נעולה, היא ידעה שמה שהולך לקרות, מטורף ככל שיהיה, תחושת האדרנלין בלעשות משהו שהיא לא אמורה לעשות, הכל יהיה שווה את זה. היא בטוחה בכך.