לא רק ידידים

31

"מה את רוצה לעשות?" הוא שינה נושא.
"מה שאתה רוצה, אתה החולה." היא משכה בכתפייה.
"המ... רוצה לראות סרט?"
"אין לי בעיה."
"מעולה! אז יש איזה סרט שאני ממש רוצה לראות,"
"אבל?"
"את חייבת להבטיח לי שלא תצחקי עליי." הרצין.
"אני חייבת?" היא חייכה מעט, אך נאנחה כשמבטו הרציני לא השתנה. "אני מבטיחה."
"מעולה! אז יש מצב את מעבירה לי את השלט?" הוא חייך בחינניות, בעוד היא עשתה כמבוקשו.
"תודה! עכשיו תעצמי עיניים."
"ברצינות?"
"כן, כן!"
"אחרי זה, אין מצב שאני לא אצחק עליך." הודיעה ועצמה את עינייה. הוא גילגל את עיניו, אך חייך מעט לעצמו.

כמה דקות לאחר מכן, הוא הפעיל את הסרט.
"את יכולה לפקוח את העיניים."
"איזה סרט שמת?"
"היומן!"
"לא נכון!"
"כן נכון!"
"אני מתה על הסרט הזה!"
"גם את???"
"כן! אבל אנחנו חייבים טישו."
"צודקת! אני אלך להביא."
"אין מצב, אתה חולה. אני אלך להביא את החבילה מהחדר שלך." הודיעה.
"תודה, ברנרד!" הוא קרא מאחורייה, אך היא כבר קיפצה במעלה המדרגות.

הוא נאנח ונשען אחורה, מנסה למצוא את התנוחה הנוחה ביותר על הספה הקטנה.

"הרגע שמתי לב שאתה גדול מדי לספה." אמרה בעודה פוסעת לעברו, עם חבילת הטישו בידה.
"גם אני." הם צחקו. הוא זז מעט על הספה והרים את השמיכה, לפני שסימן לקמיל לבוא לשכב לידו.
לחייה התחממו מעט, אך היא עשתה כמבוקשו ונשכבה לידו.
וכשאדוארד כיסה אותה בשמיכה, היא התעלמה מלחייה שכבר הפכו כהות, מילמלה "תודה" והושיטה לו את השלט.

הוא הפעיל את הסרט.

כחצי שעה אל תוך הסרט, קמיל כבר הייתה מכורבלת בין זרועותיו החמימות של אדוארד, אשר לא הפסיק ללטף את שיערה.
הוא אהב את ההרגשה הזו, של שיערה הרך כמשי בין אצבעותיו.
בנוסף, הוא ידע שקמיל נהנית מכך, אז למה לא?

עיניהם של השניים היו דבוקות אל המסך כאשר הסצינה בה הסצינה המינית החלה להתנגן. קמיל מיד הסיטה את מבטה מהמסך, מרגישה את לחייה הופכות כהות.
"אוו, סקסי!" אמר אדוארד, בניגוד אלייה, בעודו מקפיץ את גבותיו. היא צחקה.
"איך אתה מרגיש?" היא שאלה בעוד היא הסתובבה אליו, פנייה עכשיו פונות לשלו.
"הכדור השפיע קצת." הוא חייך מעט.
"להביא לך משהו?"
"לא, תודה." קולו שקט, והוא הרים את ידו שוב אל שיערה של קמיל.
"אני יכול לעשות לך צמה מתישהו?" היא הסמיקה מעט, אך הינהנה.
"מתישהו." הם חייכו מעט.
"אויש, ברנרד! תסתובבי! את מפספסת את המריבה של אלי עם ההורים שלה!"
"אופס!" היא הסתובבה חזרה, מצחקקת. "אתה לא תאמין על מה חשבתי הרגע."
"נו?"
"החלק הכי טעים במלפפון הוא אותו טעם כמו החלק הלא טעים באבטיח." הוא כיווץ את גבותיו.
"מתי טעמת את החלק הזה של האבטיח, ברנרד?"
"כשהייתי קטנה," היא משכה בכתפייה. הוא צחק.
"הזכרת לי משהו שבן דוד שלי סיפר לי לא מזמן,"
"נו?"
"רסק תפוחים הוא אוכל של תינוקות; שהחברה החליטה שזה בסדר בשביל כולם לאכול אותו."
"בן דוד שלך גאון." היא הודיעה, "מי חושב על הדברים האלה בכלל?" אדוארד צחק.