לא רק ידידים

26

הצלצול המעיד על סוף ההפסקה נשמע באוזניהם, וקטע את שיחתם. אדוארד נאנח, יודע שלעולם לא ידע מה אמר הקול היפה ביותר בעולם.

הם נעמדו מפני הספסל ולקחו את תיקיהם לפני שהחלו ללכת חזרה אל עבר המבנה.

"ללוות אותך לכיתה?" הציע. היא הנידה בראשה.
"אני צריכה ללכת לחדר אנגלית. אני לא רוצה שתאחר לשיעור שלך. איזה שיעור יש לך עכשיו בכלל?"
"צרפתית. שיעור אחרון לפני המבחן, המורה רוצה לעשות לנו חזרה. לי, בעיקר."
"בהצלחה." איחלה בעודה פותחת את דלת המבנה. היא נתנה לאדוארד להיכנס, ונכנסה אחריו, מותירה לדלת להיסגר לבד.
"אולי תבואי לכיתה שלי בהפסקה?"
"הו! אמ. כן, כן." היא מילמלה וניערה את ראשה במהירות. "אין בעיה." הם חייכו אחד אל השנייה, התחבקו קצרות ונפרדו, כל אחד לכיתתו.

שעתיים לאחר מכן, קמיל יצאה מכיתת האנגלית שלה והחלה בדרכה אל כיתתו של אדוארד.

כשהגיעה, קיבל את פנייה דניס. הוא הופתע לראותה בכיתתו, אך שמח לא פחות.
"קמיל!" קרא בחיוך ונופף בידו. קמיל חייכה אליו וסרקה במהירות את הכיתה בחיפוש אחר אדוארד. כשראתה אותו ליד דניס, היא חייכה מעט והתקדמה לעברם.
"סאליו," בירך דניס.
"היי."
"דניס, היא באה בשביל אדוארד, לא בשבילך." עקצה אותו ג'נה. קמיל רק עכשיו הבחינה בכך שג'נה ישבה בשולחן הקרוב לשל אדוארד, יחד עם סוזן. קמיל הסמיקה מעט, והתעלמה מהגיחוך של אדוארד כשהבחין בכך. הוא נעמד וכרך את זרועו סביב כתפה.
"רוצה לצאת החוצה?" שאל אותה בשקט בעוד השאר שוחחו אחד עם השנייה. היא הינהנה.
"אנחנו יוצאים החוצה." בישר להם אדוארד, גורם למבטיהם של חבריו לעבור אליו. ג'נה גיחכה כשהבחינה בראשה המורכן של קמיל. "רוצים להצטרף?" המשיך אדוארד, מתעלם מקמיל, שצבטה אותו בגבו.
"או – קיי." אישר דניס. "בנות?"

בסופו של דבר, יצאו החבורה להסתובב מחוץ למבנה.

"אז איך הלך לך המבחן?" שאל אדוארד את קמיל כשהבין שחבריו לא ישתפו אותה בשיחתם.
היא משכה בכתפייה, "בסדר, אני מקווה." הוא גיחך. "איך הלך השיעור שלך?" החזירה.
"ד'קור." היא צחקה.
"סיו פלוז קו סה –"
"לכאן עוד לא הגעתי." קטע אותה. היא צחקה. "אולי אחרי בית ספר נלך לאכול המבורגר?" שינה נושא.
"אוו, כן! וגלידה!"
"אנחנו בדצמבר, אישה!" היא גילגלה את עינייה.
"אנחנו עוד לא בדצמבר, היום יום רביעי. וחוץ מזה, אז מה?"
"אז את עלולה לחלות."
"אף אחד לא חלה מקצת גלידת שוקולד."
"בטוחה לגבי זה?" היא גילגלה את עינייה שוב.
"ומאפה שוקולד?"
"מקובל עליי."

"באודין!" קראה סוזן. אדוארד העביר אלייה את מבטה. היא צעדה לפניו, אך נעצרה על מנת לחכות לו. "אתה בא למסיבה בשישי?" שאלה כשנעמד מולה. הוא הינהן.
"גם קמיל." ג'נה העבירה את מבטה על קמיל בזילזול, סורקת אותה כאילו הייתה כלבה שהתלבטה אם לאמץ או לא. קמיל הרכינה את ראשה.
"איזה כיף!" קרא דניס בעוד הוא כרך את זרועו סביב כתפה של קמיל, גורם לה להסמיק, ולו לגחך. אדוארד הבחין בכך, ורגש זר החל לקרקר בבטנו. הוא לא זיהה אותו, אך כל שידע זה שאינו רצה שאף אחד ייגע בקמיל מלבדו.
הוא נאנח והחזיר את מבטו לג'נה, שבדיוק ניסתה לדבר איתו ועם סוזן על מה היא מתכננת ללבוש למסיבה.
"מה אתם חושבים?" שאלה בעודה מושיטה לו ולסוזן את הטלפון שלה, שפתוח על תמונה שצילמה. בתצלום, תמונה של ג'נה, לבושה בשמלה כסופה ומנצנצת של 'טום פורד'. לשמלה רק כתף אחת, והכתף היחידה, הכתף הימנית, היא שרשרת נוצצת הכרוכה סביב צווארה של ג'נה, ויורדת מן הכתף אל הגב. יש לה שסע גדול, החושף את כל רגלה הימנית.
"קמיל," קראה ג'נה, "רוצה לראות גם?" קמיל הינהנה במבוכה והתקדמה מעט על מנת לראות את התמונה. היא אהבה את השמלה. השמלה צעקה יוקרה! יוקרה! יוקרה!
"מה את חושבת?" המשיכה ג'נה.
"היא ממש יפה," ענתה בשקט.
"אני גם חושבת. אבא שלי קנה לי."
"לא חשבתי אחרת," עקץ אדוארד מהצד, ומיד לאחר מכן צחק על כך עם דניס. קמיל גם חייכה, אך היא לא רצתה לעצבן את ג'נה. היא לא רצתה להסתכסך איתה.
"כמה היא עלתה?" שאלה קמיל.
"24,500 דולרים." עינייה של קמיל נפערו לרווחה. זה יותר מ21.6 אלף אירו, היא חישבה במהירות.
"הו!"
"את נראית מופתעת, ברנרד. מה קרה? מעולם לא היו לך בגדים בסכומים האלה?"
"ל –"
"זה עוד די זול..." לעגה.
"ג'נה." התערב אדוארד בעוד הוא נעמד ליד קמיל, והניח את ידו סביב מותנה.
"מה? חברה שלך ענייה."
"היא לא ענייה, היא פשוט לא מבזבזת את הכסף שלה על שטויות, כמוך." סינן, מהדק את אחיזתו במותנה של קמיל. היא התכווצה מעט.
"אד –" מילמלה קמיל.
"אנחנו הולכים." קטע אותה. הוא מיד עקף את החבורה והלך במהירות, גורר את קמיל לצידו.

"אתה מכאיב לי," היא צייצה בשקט. הוא מיד הרפה את אחיזתו.
"אני מצטער." היא הרכינה את ראשה. צעדי רגלייה נראו מעניינים פתאום. "למה לא אמרת לה כלום?" הוא שאל.
"לא הספקתי." הוא נאנח.
"ת – תודה. שהגנת עליי." הוא חייך.
"תמיד." הוא נעצר. היא הרימה אליו את מבטה, והסתכלה הישר אל תוך עיניו.
"העיניים שלך זוהרות." ציין. "את בסדר?"
היא הינהנה. מבטה ירד אל שפתיו. הן נראו כל כך מפתות... אך היא ניערה את מחשבה זו מראשה. הוא חברה הטוב ביותר, לא מעבר. הזכירה לעצמה. היא חייכה אליו מעט לפני שהביטה בשעון ידה.
"אני חושבת שכדאי שנתחיל לחזור למבנה, הצלצול עוד שתי דקות." הוא הינהן.
"כן, רעיון טוב," מלמל בשקט. הם החלו ללכת חזרה. הוא לא תיקן אותה כשג'נה קראה לי חברה שלו. הוא בטח התרכז בפואנטה. אבל היא התכוונה לחברה כבת זוג, לא? -

"אחכה לך ליד הכניסה." הודיע בעוד הם נעצרו על יד המדרגות. היא הינהנה.
"ביי,"
"ביי."

הוא וידא שהיא נכנסה אל כיתתה בבטחה, ורק אז הלך לכיתתו. הוא הופתע לראות את חבריו במקומם, הוא חשב שהגיע לפניהם. הוא התנער והתקדם אל כיסאו, מתעלם ממבטייה העצבניים של ג'נה.

במהלך השיעור, חברותיו לא הפסיקו לנעוץ בו מבטים עצבניים, בעוד חברו לא הפסיק לנסות לדבר איתו על מה שקרה.

אך דבר מהמתרחש לא הזיז לאדוארד,
כל שהיה במחשבותיו היו עינייה הנוצצות של קמיל. הוא מעולם לא ראה דבר כזה, הן נצצו כמו יהלומים. הוא ראה שהיא עמדה לבכות, אך היא לא העזה. הוא תהה למה. האם היא לא סומכת עליו מספיק, כדי שתוכל לבכות לידו? או שמא הוא טועה, ועינייה נצצו מהקור? עכשיו כשהוא חושב על זה, לחייה היו סמוקות מעט. האם זה מהקור, או ממעשיו?

הוא קיווה שלא פגע בה. אבל אני כן. אחזתי בה חזק מדי. לא התכוונתי, אבל לעזאזל – היא שברירית, ואני פגעתי בה.

בעצם, היא באמת כמו יהלום. זה כמעט בלתי אפשרי לשבור יהלומים. והיא לא נשברה. היא חזקה כמו יהלום, והוא היה עד לזה.

זו קמיל ברנרד. היהלום היפה והחזק ביותר שראה.

הוא נאנח והותיר לעצמו לשקוע במחשבותיו עד סוף היום, עד שיראה את היהלום שלו שוב. 

~~~

חלק אחרון של הספיישל!
מקווה שאהבתן !
שוב, תודה ענקיתתת על יותר ממאה הצבעות!
אני מעריכה את זה ברמות!

אשמח אם תשתפו, תגיבו, ותצביעו!

אל תשכחו:
ברגע שנגיע ל5 הצבעות או 3 תגובות מאנשים שונים, אעלה את הפרק הבא!
אוהבת המון X