לא רק ידידים

38

קריאה מהנה!
(אשמח אם תגיבו לי מה אתן חושבות על הפרק.)

~~~

בן זונה! אדוארד צרח בראשו, כאשר לא יכל להוריד את עיניו מידו של דניס, שהייתה על מותנה של קמיל. והיא נתנה לו! אז מי הוא שיעשה משהו בנדון? לא, הוא הניח את ידו על מותנה של ג'נה גם כן, ורכן אל אוזנה מעט.
"נהניתי איתך היום..." הוא הזיז את ידו והניח אותה קרוב אל ישבנה של ג'נה. הוא אפילו לא היה צריך לסובב את ראשו בשביל לדעת שקמיל צופה בהם. והוא הרגיש כמו אידיוט, אבל הוא לא יכול להיות עם קמיל. והוא חזר על זה כמו מנטרה בראשו. הוא הרגיש כאילו אם יסתכל עלייה, הוא יעזוב את הכל וינשק אותה. ואסור לתת לזה לקרות. למרות שהיא כל כך יפה, אוף! הוא אפילו לא שם לב שעיניו פזלו אלייה, עד שג'נה הניחה את ידייה על פניו וסובבה את ראשו אלייה.
"אולי תהנה יותר אחר כך..." הוא גיחך.
"אנחנו הולכים לאכול. מה החלטתם? אתם באים איתנו?" דניס קטע את מעשיהם. ג'נה הסתכלה עליו במבט מעוצבן, אך הורידה את ידייה מאדוארד.
"כן." אדוארד ענה. אני לא אשאיר אותה לבד עם דניס גם אם החיים שלי יהיו תלויים בזה.

עיניו שוב נדדו אל קמיל. ואל עיני הזכוכית שלה. אבל הוא לא הצליח לפענח את מבטה. האם היא מנסה לא לבכות? היא נהנית? קר לה? עיניו ירדו אל ידייה של קמיל. האחת שדניס החזיק. ואז, היא חייכה אל דניס! הוא כמעט התפוצץ.

"ג'נה, בבקשה אל תתמזמזי איתו מולי. זה דוחה."
"לא התמזמזנו."
"בינתיים."
"או ש?"
"אני אספר לאבא שלך שהתגנבת החוצה."
"אתה לא תעז!"
"תנסי אותי."

קמיל ואדוארד ננטשו מאחור כאשר ג'נה החלה לרדוף אחרי דניס.
"זה מאוד לא lady like מצידה." היא ציינה בשקט. אדוארד חייך.
"אל תחזיקי לו את היד." הוא ביקש בשקט. קולו הנמוך כמעט גרם לקמיל להצמיד את ירכייה. אבל רק כמעט.
"למה לא?"
כי את שלי. "כי ביקשתי." היא חייכה.
"אל תגיד לי מה לעשות."
"למה לא?"
"כי ביקשתי."
"אני אגיד לך מה לעשות כי מריל ואמילי סומכות עליי שאשמור עלייך." ישמור עליי? הוא צוחק.
"ואני לא סומכת עליך שתשמור עליי." הוא כיווץ את גבותיו בבלבול, אך קמיל הלכה לפני שהספיק לפצות את פיו.

"למה את מתכוונת?" הוא מיהר בעקבותייה, עוקב אחרי שובל הבושם שלה. היא לא ענתה. הוא צפה בה ממשיכה, ונעצרת ליד דניס. היא אמרה לו דבר מה בשקט, וחייכה כשהניח נשיקה על הלחי שלה. אבל עינייה של קמיל לא ירדו מעיניו של אדוארד. וכשראתה אותו עומד במקומו, עם מבט לא ברור בעיניו, חיוכה התרחב. הוא משחק מלוכלך, אבל אני אף פעם לא מפסידה. היא זקפה את ראשה והסירה את מבטה משל אדוארד. "שנלך?"

תוך זמן קצר, כל הארבעה כבר היו במכונית של דניס. שירים מהרדיו התנגנו בקולי קולות בחחלל האוטו, דניס ואדוארד צרחו את המילים, בעוד ג'נה הייתה בטלפון וקמיל בהתה אל מחוץ לחלון. היא לא יכלה להפסיק לתהות למה הוא החליט להתנהג כמו אידיוט דווקא היום. אילו הייתה הבעיה בה, הוא היה בורח עוד הרבה קודם. לא?