פרק 2

5.7K 230 53
                                    


???

בכעס רחצתי את ידיי, ששוב היו מלאות דם על שק החבטות שלי. אני יודע שאני צריך ללבוש תחבושות אמיתיות בזמן איגרוף, אבל כמו תמיד אני מעדיף ללכת בלי.

גם אם זה מצלק את הידיים שלי אפילו יותר ממה שכבר יש להם, אני רוצה להרגיש את הכאב ואת המשיכה בעור שלי. אני רוצה להרגיש את זה בוורידים שלי כשהידיים שלי נחבטות בחוזקה בעור.

שוב ושוב.

נאנחתי בשקט כשהצצתי בשעון והבנתי שלא נשאר לי הרבה זמן וצריך לחזור לעולם החיצון האמיתי. הרי עוד הייתה לי הרבה עבודה והגברים שלי כבר חיכו לי.

לפחות אני יכול לבטל את ההתחייבויות שלי בסטודיו הזה לכמה שעות ולשחרר את התסכול שלי על שקי החבטות. למרות ששקי אגרוף אפילו לא יכולים להתחיל להתקרב לזה, שבעזרתם אני תמיד משחרר את התסכול שלי וסוף סוף יכול להרגיש שוב חופשי.

"לעזאזל!" כששמעתי קול נשי מקלל בקול, קימטתי את פניי והרמתי את מבטי מידי הרטובות. הסתובבתי מיד, יצאתי בשקט מהשירותים וחזרתי למסדרון.

האולם, שלמעשה היה ריק, הבחנתי מיד בצללית קטנה ועדינה על שק החבטות שבו החבטתי את ידיי בדם לפני חמש דקות. האישה השפילה מבט אל ידה, שרעדה קלות, ואז החזיקה אותה בידה השנייה.

"מי את?" שאלתי אותה, מנסה להרגיע את הכעס הגואה שלי. הבהרתי די ברור עם ריאן שכשאני שם, אף אחד אחר לא נכנס לאולם.

"אני מדבר איתך. מי את?!" חזרתי, מעט אגרסיבי כשהילדה לא רצתה לזוז. יש לה מזל שהייתי במצב רוח טוב יחסית היום. אחרת זה בהחלט לא היה נגמר טוב עבורה.

היא הסתובבה אלי לאט והסתכלה עליי בעיניים פעורות. הכעס שלי נעלם פתאום כשזיהיתי את פניה בחושך. הרמתי את מבטי אל שמלתה הרטובה בבלבול ואז למעלה אל שערה החום הרטוב שגולש על כתפיה בגלים.

זה היה כאילו הכל מסביבנו נעלם כשהבטתי שוב בעיניה ופשוט בהינו אחד בשני בשתיקה.

והרגשתי משהו שמעולם לא חשבתי שארגיש.

אורורה אייזל

אחרי שבחנתי בעייני את הזר המוחלט וכמעט פתחתי מועדון מעריצים בשבילו, התאמצתי במהירות ולקחתי צעד מהיר אחורה.

"אני רק מחפשת את אבא שלי," אמרתי וניסיתי לפגוש את עיניו. הם פילחו את שלי ולמעשה גרמו לי לעצבנות. ומעולם לא הייתי כל כך עצבנית וחסר ביטחון לגבי גבר.

"זה עדיין לא עונה לי מי את," הוא אמר בקול קריר, ששוב נתן לי עור אווז מגעיל. ממתי קול עושה עור אווז?! זה אפילו לא הגיוני!

הרגשתי את החוזק והדומיננטיות שלו עד אליי למרות שאפילו לא היינו קרובים. והוא כבר נראה כמו מישהו שאסור להתעסק איתו. אולי לפעמים אני ממש עקשנית וחצופה אבל בהחלט לא טיפשה.

נכנעת לאפלהWhere stories live. Discover now