איך יכולת אי פעם לשכוח אדם שפתחת לו את לבך בפעם הראשונה.נתת לאדם הזה את האמון שלך, את הנשמה שלך ואת כל האהבה שלך.
אהבת אותו.
אבל הגורל הפריד ביניכם,לשניכם לא הייתה תקווה לעתיד משותף ומאושר.לא מגיע לך התחלה חדשה?
אחרי כל כך הרבה שנים,רק בגלל שאהבת פעם?
ההחלטה בידיים שלך...
או שאת מחכה ללא תקווה לאהבתך הראשונה.
או שאת נותנת לעבר להישאר בעבר...
אורורה אייזל
היי! היזהרי!"
"מצטערת!"
בזמן שהזר כנראה המשיך לקלל אותי, התעלמתי מזה ומיהרתי לאורך הרחוב הצפוף.
מישהו יכול להסביר לי איך זה אפשרי לכבות ארבעה שעונים מעוררים ברצף ופשוט להמשיך לישון?
ארבע?!
נראיתי זועפת בנעלי העקב שלי, שרציתי להוריד ולזרוק לפח. גם החצאית שלי, שהייתה קצת קצרה מדי בשבילי, לא עזרה במיוחד בריצה.
אבל לא הייתה לי חצאית נוספת שיכולתי ללבוש. וגם לא אחת שתואמת לחולצה שהייתי צריכה ללבוש. הייתי צריכה לשאול את אריקה לילדה הזו לא היה פריט לבוש אחד, שהיה ארוך יותר מהזרוע שלי.
"לאן את ממהרת כל כך, מותק?" בחור שעמד על המדרכה עם החברים שלו פתאום צעק עליי. צבטתי מעט את עיניי וקיללתי את כל היצורים בליבי.
"כמה דקות איתי ואני אתן לך סיבה לחייך שוב," הוא אמר בחיוך, מבינה איך הוא תפס את המפשעה שלו.
אה.
כשחלפתי על פני האידיוט הזה, תפסתי את פחית הקולה שלו ופשוט העפתי מידו אל הריצפה.
"את טיפשה?!" הוא צעק בכעס, כשכל החברים שלו התחילו לצחוק עליו בקול רם. בלי אפילו מבט, חייכתי קלות והשלכתי את השיער שלי לאחור.
אדיוט.
"כן?" שאלתי מעט חסרת נשימה לאחר שעניתי לפלאפון שלי שצלצל.
״היי, אורה. יש לך את המפתחות שלך, נכון? אני לא חוזרת הביתה היום. כדאי שלא אחר כך תעמדי מול הדלת ותקפיאי את התחת המתוק שלך," שאלה אותי אריקה, ואז הושטתי יד במהירות לתיק שלי וחיפשתי את המפתחות.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Romansaאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
