נכנעת לאפלה

פרק 53

אורורה אייזל

״את מתרגשת?״

התרגשתי. אפילו לא הצלחתי לתאר במילים כמה התרגשתי ולחוצה הייתי. אחרי הכל, אני עכשיו ביבשת אחרת, אני באזור מלא בוסי מאפיה ואפגוש את אבא של ולנטינו הערב.

והאם אצא מכאן בחיים? אני לא יודעת.

"אני צריכה לשאול אותך מה שלומך. אחרי הכל, כולם מצפים לך," אמרתי בדאגה לולנטינו, שלחץ מעט את שפתיו והידק את לסתו. כמו קודם, המבט שלי נתפס במראה שלו ובאמת הייתי צריכה להרגע עכשיו רק כדי לא לקרוע את בגדיו מגופו. עם הטוקסידו השחור שלו, השיער והזקן המגולח, הוא פשוט נראה טוב מדי.

ההורים שלו בטח נראים כמו אלים כשולנטינו קיבל גנים כל כך יפים.

"תפסיקי להסתכל עליי ככה, בלה," הוא אמר פתאום בשקט, ונקרעתי ממחשבותיי מפוחדת. ולנטינו התקרב אליי, הניח את ידו הגדולה על הלחי שלי והתקרב אל אוזני בשפתיו.

"את לא רוצה שאני לא אוכל להתאפק. נכון?" הוא לחש לאוזני, ואז בלעתי רוק בחוזקה והסתכלתי קדימה אל הנהג בבהלה קלה. זה יהיה מביך בדיסקרטיות עכשיו אם הוא שם לב לכל זה.

"תחזור לעצמך,ולנטינו. ששכחת לאן אנחנו הולכים עכשיו?" שאלתי אותו, מגלגל את עיניו, דוחפת אותו מעט ממני עם היד שלי על החזה שלו. לאחר מכן נאנח ברוגז ונשען שוב לאחור.

"אבל אני רוצה להמשיך להראות לך את עיר הולדתי. אחר כך נוכל לחזור למלון וליהנות מהזמן שלנו עד הטיסה," הוא אמר כשהניח את ידו על ירכי. נשכתי מעט את שפתי התחתונה כשהוא הוביל את ידו עוד ועוד למעלה. מיד לחצתי את ידי על שלו ואז עצרתי אותה.

״לא עשינו את הדרך הארוכה עכשיו כדי לסגת. אז, תירגע עכשיו ותחכה קצת", אמרתי לו וניסיתי לעודד אותו מעט. שמתי את ידי על הלחי שלו והסתכלתי לו בעיניים בחיוך חם. לאחר מכן הוא נאנח במסירות, שם את ידו על שלי והשאיר לי נשיקה עדינה על המצח שלי.

‏"Capo, siamo arrivati ," אמר הנהג באיטלקית, ובכך נפרדתי שוב מולנטינו והבטתי בהתרגשות מחלון המכונית.

מאז כל האירוע וגם עם ההגעה, אנשים מדברים עם ולנטינו באיטלקית, למרות שתמיד עמדתי רק ליד ולא הבנתי כלום. במטוס הפרטי, בדרך למלון, במלון וגם במרכז העיר. ואני לא רוצה להתלונן בכלל. זה היה כל כך נחמד לראות איך ולנטינו דיבר שוטף בשפת האם שלו וגם הסתדר כל כך טוב עם האנשים. נראה שהוא בהחלט הרגיש כאן בבית.

הוא הראה לי בכל כך הרבה גאווה ושמחה את כל פינות העיר הזו שבה בילה את רוב שנות ההתבגרות שלו. פגשנו כל כך הרבה תושבים רגילים שזיהו מיד את ולנטינו וברכו אותו בחום. מה שלמען האמת די זעזע אותי.

והדבר הכי טוב בזה: הוא הכיר לי אותם בתור ארוסתו. וזה למרות שאפילו לא באמת התארסנו.

לאחר מכן, לצערנו נאלצנו לחזור למלון ולהתכונן לחתונה.