נכנעת לאפלה

פרק 58

אורורה אייזל

״את לא מבוגרת מספיק כדי לדעת להגיד תודה? או שההורים שלך לא לימדו אותך?"

דיימון.

"אם הייתה לכך סיבה, גם אני הייתי מודה לך. עם זאת, אין", עניתי לו ברוגז, ואז עיניו נצצו משועשעות.

מאיפה בעצם הגיע הבחור הזה עכשיו?

"אה, כן? אבל זה לא נראה כמו קודם," הוא אמר והרים את גבותיו. הוא פתאום התקרב אליי קצת והביט עמוק לתוך עיניי.

"את לא חושבת שהם מודעים לחלוטין למה הם גברים שיכורים."

"אם הייתי צריכה את עזרתך, הייתי מודה לך. אבל זה בהחלט לא היה המקרה," אמרתי בעקשנות והבטתי בי משועשע.

אחר כך הסתובבתי ואז פסעתי במסדרון. אבל העזיבה שלי לא נמשכה זמן רב.

"אייזל!" דיימון קרא אחרי, ואז הסתובבתי אליו נסערת. הוא הפנה את אגודלו לכיוון השני.

"זה ממשיך," הוא אמר בשעשוע, צובטת את עיניי בזעם.

"אני יודעת," אמרתי בעצבנות ואז עברתי על פניו בצעדים מהירים. לא הכרתי את הבחור הזה הרבה זמן וכבר לא יכולתי לסבול אותו יותר.

למה נרקיסיסטים כאלה תמיד מצאו אותי?! לא היו נשים אחרות שאוהבות בחורים כאלה?

לפתע, יד תפסה את פרק היד שלי ומשכה אותי איתה בגסות. מבולבלת, הסתכלתי על גבו של דיימון כשהוביל אותי במסדרון כאילו הייתי ילד קטן.

"מה זה היה? עזוב!" הוריתי ונכנסתי לפאניקה קלה, אבל נראה שהוא לא הרפה ממני.

"אני רוצה להראות לך משהו."

זו הייתה התשובה היחידה שלו.

הוא התעלם במיומנות מהמחאות שלי ומהמכות שלי על גבו והוביל אותי עוד ועוד לפינה הרחוקה ביותר. בזמן שהמוזיקה הרועשת הלכה והשתתקה, קצב הלב שלי עלה עוד יותר.

"לא משנה מה אתה רוצה להראות לי, אני לא רוצה לראות את זה," אמרתי עצבנית כשהוא עצר מול דלת פלדה גדולה.

"לא הייתי כל כך בטוח לגבי זה," הוא ענה לי בחיוך כשפתח את הדלת הזו. כשהוא ראה אותי מחכה, נאנחתי בקול ונכנסתי דרך הדלת.

והיה לי קוצר נשימה.

ראיתי את הנוף יפה של ניו יורק. יכולתי לראות את כל מה שרצית לראות מלמעלה.

לאט לאט התקרבתי והסתכלתי סביב בעיניים פעורות.

היה כל כך יפה כאן למעלה.

״נו? מה אמרתי לך," קולו המשועשע של דיימון נשמע פתאום קרוב מאחורי, ואז גלגלתי מעט את עיניי.

"מקום יפה לפתות בו נשים תמימות. אני מתרשמת, מר כריסט," עניתי לו באירוניה, ושמעתי אותו צוחק קלות. בזמן שעדיין הסתכלתי על הנוף בקסם, דיימון נשען לאחור.