אורורה אייזל
״ואתה גר פה לבד?" שאלתי את ולנטינו בפליאה כשהוביל אותי במעלה המדרגות הגדולות.
אחרי שבכיתי לראשונה עם ולנטינו במכונית בגלל אבא שלי, הוא סוף סוף הביא אותי אליו. ואני לא יודעת למה ציפיתי, אבל זה בהחלט לא זה. כי פשוט הייתי בתוך בארמון. ואני ממש לא צוחקת.
הווילה הגדולה הזו הייתה מוקפת ביער עמוק וחשוך ונוטרה מבחוץ על ידי הרבה גברים עם חליפות ואפילו נשק. הם נתנו לנו להסיע את המכונית דרך השערים, ואז ולנטינו פשוט החנה את המכונית איפשהו בחצר הקדמית הגדולה ואז פתח לי את דלת המכונית. בזמן שהסתכלתי אז על הכל בעיניים גדולות, כמה גברים פתחו לנו את דלתות הווילה והכניסו אותנו גם לשם. למרות שהם בירכו אותנו בקצרה, לא פעם הם ספדו לי על מבט קצר.
אני לא רוצה להגזים, אבל המקום הזה הרגיש כמו גן עדן.
"אם את ככר אוהבת את הבית הזה את צריכה קודם כל לראות את הבית שלי באיטליה. את תאהבי את זה," הוא אמר בחיוך כשהניח את ידו על גבי ואז הוביל אותי במסדרון הארוך. לאחר מכן הוא עצר מול דלתות גדולות ונתן לי ללכת שוב לפתוח אותן.
"אחרייך," הוא אמר בחיוך לאחר שפתח את הדלת והביט בי בציפייה. נכנסתי לחדר גדול ובלעתי רוק בחוזקה כשהנוף מיד צרב בעיניי. היינו בחדר שינה, כנראה בחדר של ולנטינו. אבל זה לא היה סתם חדר שינה. המיטה הייתה באמצע החדר ופנתה לחלונות באורך הרצפה, שהעניקו לנו נוף של העיר.
"אם זה היה החדר שלי, לעולם לא הייתי עוזבת אותו. פשוט הייתי גרה כאן," אמרתי בהלם ואז רצתי אל החלונות בעיניים גדולות. אז שמעתי את ולנטינו שקט מעט, בעוד הוא סגר את הדלתות מאחוריו.
"מי אמר שאת צריכה לעזוב?" הוא שאל אותי, כשאני מגלגלת את עיניי בחיוך. בזמן שעדיין התפעלתי מהעיר, ולנטינו עצר לפתע מאחוריי והבריש בעדינות את שערי הצידה בידו.
"השיער שלך עדיין רטוב," הוא לחש לאוזני, ואז לחץ נשיקה עדינה על צווארי.
״גם השמלה שלך", הוא אמר בשקט, משך את ירכי בידו ואז נוגע בבד. הסתכלתי מטה על היד שלו וגירדתי את המצח שלי כשהבנתי איך הדם עליה כבר התייבש.
"היד שלך. מה בכלל קרה?" שאלתי אותו בדאגה כשהסתובבתי אליו ולקחתי בזהירות את ידו לידי.
"שום דבר רע. זו הייתה סתם תאונה," הוא אמר בשקט, נאנחתי כשליטפתי קלות את הפציעה באגודל. ואז הסתכלתי עליו שוב, והוא הסתכל עלי כל הזמן.
"אבא שלי עיוות אותך לא מעט," אמרתי מדוכאת קלות, תוך כדי שנגעתי בעדינות בחתך בשפתו באצבעי. אבל הוא מיד הושיט את היד שלי ולחץ עליה נשיקה ארוכה.
"כבר התרגלתי לדברים יותר גרועים, בלה. אל תשברי את הראש היפה שלך בגלל זה," הוא אמר והביט בי שוב, נושכת מעט את שפתי התחתונה.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Romanceאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
