אורורה אייזל
בכאב, זמזמתי בשקט וצבטתי את עיניי יותר ויותר. הראש שלי כבר התפוצץ ורק רציתי להיפטר מהכאב הזה.
"לעזעזאל," קיללתי בשקט וניסיתי לפקוח את עיניי לאט. והדבר הראשון שראיתי כשסוף סוף יכולתי לפקוח את עיניי היה הרצפה הקרה שעליה ישבתי. קימטתי את מצחי מבולבלת כאשר עקבתי אחר זרועותיי בעיניים והבנתי שהידיים שלי אזוקות למחמם ישן.
מה לעזאזל?!
"את ערה", אמר לי פתאום קול מוכר מדי, ומיד הסתכלתי מהידיים והבטתי באדם.
"לורנצו."
הוא ישב על הרצפה נשען על הקיר הנגדי והשפיל את מבטו במצח שרוט. שערו הבלונדיני היה מעורב על ראשו ועיגולים כהים גדולים ועמוקים הטרידו את פניו העליזות והמחייכות תמיד. מעולם לא ראיתי אותו ככה לפני כן.
"מה זה, לורנצו?! איפה אני?" שאלתי אותו בבהלה בקולי וניסיתי לשווא להשתחרר מהאזיקים המעצבנים על התנור. בעיניים גדולות הסתכלתי סביב החדר ונאלצתי לבלוע רוק בחוזקה. היינו בבית נטוש, שבו אפשר היה לצאת מהחדר הזה רק דרך הדלת.
"לצרוח לא יעזור. אין אף אחד באזור", אמר באנחה קלה והסתכל לי בעיניים בפעם הראשונה. כשעינינו נפגשו, כיבצתי את שפתי וניסיתי להתכופף שוב.
"לא הייתי צורחת, לורנצו. אני לא טיפשה," אמרתי עצבנית והסתכלתי עליו בעיניים קטלניות. היה לי ברור מהשנייה הראשונה שהוא לקח אותי למקום שאין בו נפש אדם בקרבת מקום. לצעוק לעזרה לא יעזור לי עוד קצת.
"נכון. צודקת. שכחתי שאת שונה," הוא אמר וחייך קלות.
"מה שוב התוכנית המרשימות שלך, לורנצו? תוביל את ולנטינו לכאן ותכריח אותי לירות בו שוב? די חסר דמיון, אתה לא חושב?" שאלתי אותו עצבנית, כשהחיוך שלו נעלם שוב לאט. ואז נעשה שקט בינינו. הוא לא אמר יותר, הביט ברצפה ונשך קלות את שפתו התחתונה.
"לורנצו!" אמרתי בכעס והסתכלתי עליי שוב.
"עזוב אותי, לורנצו. אני מבינה שיש לך בעיה עם ולנטינו. אבל תהיה גבר ואל תערב אותי," אמרתי בכעס והבטתי בו בציפייה.
"אין לי ברירה אחרת," הוא אמר באנחה ואז הסתכל לי בעיניים בהתנצלות.
״אין דרך אחרת לנקום בולנטינו, אורורה. אני לא יכול להרוג אותו. אבל אני יכול לקחת ממנו את האדם שהוא הכי אוהב. בדיוק כפי שהוא עשה לי," הוא אמר הפעם בזעם יותר ופקחתי את עיניי מעט מפוחדות.
"מה אתה זומם, לורנצו? תהרוג אותי?!" צרחתי עליו מעט כועסת והבטתי בו בכעס. הוא אעביר יד. על שערו לחוץ ואפילו לא יכול היה להסתכל בעיניים שלי במשך כמה שניות.
"אני לא יכול להרוג אותך. לעולם לא יכולתי להביא את זה על הלב שלי, אורורה," הוא אמר מדוכא, מה שהרגיע אותי קצת שוב.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Lãng mạnאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
