ולנטינו קרסו
״מה אנחנו עושים כאן, פאדר?"
מבולבל, הסתכלתי על המחסן הנטוש ואז על אבי, שהתעלם ממני שוב ופשוט רץ קדימה. השעה הייתה כמעט חצות והייתי אמור לישון ולנוח לקראת האימון של מחר. אבל אבי לקח אותי עם שניים מאנשיו למעמקי יער בלי להסביר לי למה אנחנו כאן מלכתחילה.
ואני אשקר אם אגיד שאני לא מפחד.
כי אבי היה בלתי צפוי. פעמים רבות הוא בחן אותי בדרכים הגרועות ביותר כדי לשלוט ולשפר את כוחי ונאמנותי. ובכל פעם פתחתי טראומה חדשה בחיי. לא שכבר יש לי מספיק מזה.
אבל כבר קיבלתי את זה. החיים שהייתי צריך לנהל. לנהל את החיים שאבי רצה ממני.
כשאבי נכנס לאולם החשוך, היססתי מעט ואז הלכתי אחריו. ואז הוא פשוט עצר ופנה אליי לאט. מיד הסטתי את מבטי מעיניו המצמררות והסתכלתי בסקרנות ברחבי המסדרון, בעוד שני הגברים מאבי נעצרו גם לידנו.
בהלם פקחתי את עיני כשראיתי כיסא באמצע המסדרון. עליו היה ילד קטן קשור אליו, שדימם בכבדות על המצח והביט באדמה.
"ניקולס?!" צרחתי בהלם ומיד רציתי לרוץ אל האח הקטן של החבר הכי טוב שלי. אבל לפתע אבי דחף אותי אחורה במלוא הכוח, וגרם לי להתנודד לאחור וליפול ארצה. בעיניים פעורות הסתכלתי על אבא שטיפס מעלי והחזיק אותי בצווארון.
"בן זונה קטן שכמותך," הוא ירק בפניי והביט בי בגועל. הלב שלי התכווץ בכאב כשהחזיק אותי חזק יותר ויותר בצווארון והביט בי בעיניו הקטלניות.
"אתה מאכזב אותי יותר ויותר. אתה חתיכת חרא חסרת ערך," הוא אמר עם כל כך מלא שנאה בקולו, וגרם לי להסתכל עליו בעיניים מזוגגות. למעשה, הייתי צריך להיות רגיל לזה מזמן, כי הוא תמיד דיבר אליי ככה. אבל זה תמיד כאב כל כך שוב.
"אני לא מבין, פאדר. מה יש לי-" אפילו לא הצלחתי לסיים את המשפט שלי,הוא נתן לי אגרוף חזק באמצע הפנים שלי. הפנים שלי ירו הצידה בזמן שלחצתי את עיניי בחוזקה. בעוד פניי טבעו מכאבים, אבי השיג שוב את ידו והיכה אותי שוב בפנים. בלי להגיב, נתקעתי במכות ורק קיוויתי שהוא יעשה את זה מהר הפעם.
״באמת מגיע לך הרבה יותר גרוע, בן", הוא ירק לי בפרצוף ואמר את המילה "בן" כל כך מבזה. לפתע הוא שחרר אותי שוב, ואז נפלתי ארצה בחבטה חזקה.
"רק בגלל שלא יכולת לסתום את הפה המזוין שלך, הילד הקטן הזה סיפר לאבא שלו הכל. ואתה יודע מה יקרה עכשיו?" שאל אותי אבי בזמן שהוא ניגב את הדם על ידו עם מטלית. נאנקתי, התיישבתי לאט ומיד הסתכלתי על ניקולס, שעדיין היה קשור בכיסא. הפה שלו היה קשור בבד בזמן שהוא הביט בי בעיניים זגוגיות.
לאיזה חרא הכנסת אותנו, ניקולס?
"אתה תהרוג אותו"
הלב שלי עצר לשנייה. הנשימות שלי הפכו שטוחות יותר ויותר. המוח שלי נעצר לגמרי.
YOU ARE READING
נכנעת לאפלה
Romanceאורורה חיה את חייה בשלווה וברוגע עד לאותו היום שבו פגשה אותו. בפעם הראשונה בחייה כף רגלה נחתה במכון האגרוף שבבעלות אביה. אביה אסר עליה לבקר שם עוד מאז ילדותה מסיבה גלויה,היא מעולם לא הבינה למה אביה נגד זה. זה רק מכון אגרוף,אחרי הכל. אבל שהיא פגשה או...
